שלום לכל המשמלמים והמשתלמות.
במהלך קריאת הספר גיליתי כי המוטיב שחוזר על עצמו בספר הוא ההתמודדות ודרכי הסתגלות של הגיבורים לסיטואציות שונות. מול ההתמודדות מצליחים הגיבורים להסתגל בדרכים שונות, פעם אחר פעם.
לא פעם שאלתי את עצמי במהלך הקריאה כיצד אני הייתי נוהגת? האם הייתי נוהגת אחרת?
ברצוני להביא מספר דוגמאות לסיטואציות של התמודדות וסיטואציות של הסתגלות:
1.התמודדות ההורים עם פיטורים מעבודה והסתגלות לסיטואציה החדשה – הפלגה מסביב לעולם. ע"מ 18 ..." זה לא היה סתם דחף פתאומי. חשבתי על זה הרבה זמן, כל השנים האלה שעבדתי במפעל....אלמלא איבדתי את העבודה, לעולם לא הייתי מעז לעשות את זה, גם לא בעוד מיליון שנה...."
סיטואציה זו מראה כי לפעמים שעת המשבר דוחפת ומאלצת אותך לעשות דברים שכ"כ רצית וחלמת אבל לא העזת והנה פתאום מגיעה הזדמנות לכך, כלומר לעיתים המשבר הוא הזדמנות לצמיחה מחדש.
2. ע"מ 53 ..." ואז באה שוב הצווחה מהעצים וסימרה את שער-צווארה של סטלה...היה נדמה לי שאני מזהה אותה. כבר שמעתי פעם צווחה כזו כשביקרתי בגן-החיות בלונדון. קופי גיבון, "גיבונים מופלצים", אבא שלי קרא להם אז....זה רק גיבונים, אמרתי לסטלה...הם לא יפגעו בנו..."
ע"מ 57 " ...מיהרתי, כובש את הפחד כמיטב יכולתי. חשבתי על הגיבונים שראיתי אז בגן-החיות וניסיתי לשכנע את עצמי עד כמה לא-מזיקים הם נראו...."
ניתן להבין מסיטואציה זו כי ברגע של איום, מייקל מפעיל מנגנון הגנה ע"י זיכרון נעים מן העבר שמוריד לו את סף הפחד.
3. ע"מ 63... "ואז הבחנתי בשבר זכוכית בהירה מונח על החול בסמוך, אולי מבקבוק....פיסת נייר, חתיכת זכוכית והשמש. הצתנו אש! .... אם רק אוכל להדליק אש, אם רק אוכל לשמור על האש שתבער, אוכל לישון לידה בלילה – היא תרחיק את הזבובים וגם את החיות. ובמוקדם או במאוחר איזו אונייה בטח תעבור. מישהו יבחין בעשן..."
סיטואציה זו מדגימה כי מייקל מסתגל לתנאי השטח – כלל הכרחי להישרדות וחלק מזה בזכות הידע הקודם שלו כדוגמת ניסיונו של מייקל וחברו אדי להצית את האש מאחורי חצר בית הספר.
4. ע"מ 115 - 117..."קנסקי יצא לדוג תמנונים...ואז כרעתי אל השולחן, מתחתי את פיסת הבד ורשמתי עליה את ההודעה שלי בדיו תמנונים....שלפתי מהחול את בקבוק הקוקה-קולה שלי, השלכתי לתוכו את ההודעה שלי והברגתי בחוזקה את הפקק...קנסקי צחק ושלח יד להרים את הבקבוק. לפי איך שהביט בי הייתי די בטוח שידע מייד מה זה היה"
מסיטואציה זו ניתן להבין כי מייקל מנסה (גם אם לא תמיד במודע ) למצוא פתרון ליציאתו מן האי.
אני רוצה לשתף אתכם ולספר כי חלק זה של הספר כבש אותי ממש! מצאתי את עצמי שותפה לדילמות של הגיבורים: מייקל מצד אחד שרוצה לחזור להוריו עם זה שעכשיו יש מי שדואג לו באי ומאידך קנסקי אשר מתנהג מצד אחד בצורה אגואיסטית כי מצא במייקל משפחה חדשה ואימץ אותו כבנו, אולם במחשבה שנייה קנסקי מבין כי מקומו של מייקל עם הוריו. השיחה בין קנסקי ומייקל מאוד נגעה ללבי: ע"מ 121 – 122 ..." יש לי הרבה להגיד. אתה להקשיב.....אני לחשוב אולי אני בשבילך כמו אבא. אתה בשבילי כמו בן. אני מאוד עצוב עכשיו שאתה ללכת....אני לשנות דעתי...אנחנו להתחיל לבנות מדורה חדשה ...אנחנו כבר מוכנים מתי אנחנו לראות אונייה..."
בברכה,
טניה מישקין
טניה שלום!
השבמחקקראתי את יומן מסע הקריאה האישי שלך, וראיתי כי הספר הותיר בך רושם חיובי מאוד על אודות ילד-גיבור, המסתגל אל תנאי קיום קשים, אך בכל זאת, ובלית ברירה, מצליח לשרוד אותם יחד עם כלבתו, סטלה ארטואה, ואף להינצל בסיום הספר.
התמה שבחרת, ממחישה את הצורך הקיומי של כולנו.,שהרי כאשר אין לנו ברירה, אנו מוצאים את ברירות המחדל, ולומדים לחיות ולהתקיים בכל מצב אליו נקלענו. חלקנו מצליחים וחלקנו לא...
אני חושבת כי תלמידים הקוראים את הספר, שואבים כוחות ממייקל המשמש דוגמא לילד, נער מתבגר, המצליח לשרוד בכל תנאי.
אני אומרת לתלמידי:"אחרי הספר הזה, אף אחד כבר לא יגיד "קשה לי!!" שכן, המושגים לגבי קושי ,מקבלים פרופורציות אחרות.
בעיני, מייקל הוא לא רק שורד ומסתגל, אלא בשלב מסויים, הוא הופך להיות דעתן ובעל עמדה אסרטיבית על האי. חשוב להציף את הדברים בדיון בכיתה: קנסקי אומר לו "דמדה" (אסור!)כאשר הוא מבעיר אש. אך אין סיכוי שמייקל יכנע לו...
בקטע אותו צרפת, ניכר כי נוח לקנסקי, להפוך את מייקל "לבנו", אך מייקל ממשיך להבעיר את האש , הבוערת גם בתוכו, מה שמביא עליו בסוף הספר את הצלתו. וזאת, למרות מורת רוחו של קנסקי.
מה דעתך לשלוח את התלמידים להביא כתבות מן התקשורת, על אנשים השורדים בתנאי חיים קשים?
אני חושבת כי זה יכול להיות מעניין, וחשוב יותר, זה יהפוך את קריאת הספר לעכשווית. מה דעתך??