הממלכה של קנסקי – רינת אילון
ספר מדהים, מתאים לבני נוער בדיוק בחט"ב , מעלה נושאים רבים...
במהלך הקריאה היו מספר קטעים ש"נגעו"בי באופן יוצא דופן ואני בוחרת להעלות אותם ולהתייחס אליהם...
האם אתם חושבים כמוני? אחרת?
מצאתי שהקטעים הבאים יכולים לפתוח דיון בנושאים רחבים...מה דעתכם?
בואו נראה-
בתחילת הספר כותב הגיבור שהוא רוצה לספר את סיפורו: "הסיפור הבלתי רגיל שלי"...בהמשך הוא כותב:"קנסקי היה בן אדם מדהים, בן אדם טוב והוא היה חבר שלי.אני רוצה שכל העולם יכיר אותו כמו שאני הכרתי אותו."
הקטע הזה בפתיחת הספר, כבש את ליבי, העלה בי מחשבה על ערך של חברות, נאמנות, אהבה...ריגש אותי לחשוב שחבר מוקיר בערך הזה ואוהב באמת איש אחר, אדם אחר...האם בעידן הטכנולוגי, במרוץ הקידמה, נשארו עוד ערכים טהורים כמו אהבת האדם, כאדם...כחבר?
קטע נוסף שהעלה בי שאלות ותהיות רבות הוא על הפסקת לימודיו של מייקל:"מה עם הלימודים של מייקל? היא המשיכה."
"ניקח את כל הספרים...אני אלמד אותו...את תלמדי אותו.הוא ילמד בעצמו...כמה שנים על הים הוא ילמד הרבה יותר מאשר בבית הספר..."
הקטע הבא עורר את השאלות הבאות: כמה נכון לפרוש לעיתים מן השיגרה לטובת הרפתקאות? האם השיגרה רק מגינה עלינו , או שמא היא מטרפדת אותו לחיי שיממון שאין בצידם הרפתקאות כלל?
מה דעתכם.???
עוד כותב גיבורנו:"אני מסתכל עכשיו ביומן ההפלגה שלי. הנייר קצת מקומט והדפים...הכתב המקושקש שלי קצת דהוי, אבל רובו קריא למדי."
יש לכם יומן אישי, שבו אתם מעלים את כל מחשבותיכם? סודותיכם הכמוסים?
לי היה. בנערותי. נזכרתי בו דרך הספר. כמה משחרר היה לכתוב בו. ומה איתכם? יש גם משהו אפוף ומעורפל בלכתוב יומן בצעירות...האם מישהו יקרא...איפה להחביאו? תודו שזה מרגש!
יחסו של הגיבור לאמא שלו ריגש אותי:"...אמא חולה.היא לא רוצה לאכול בכלל...אבא רוצה לשדר קריאות מצוקה אבל אמא לא נותנת לו.היא אומרת שזה נקרא להרים ידיים, והיא לעולם לא מרימה ידיים.
תודה לאל ששקט עכשיו זה יעזור לאמא לישון...
איזו יכולת התבוננות יש לילד הזה...
"אלה המילים האחרונות שכתבתי ביומן ההפלגה שלי..."
לאחר מכן הוא נותר לבדו באוקיינוס, בלילה, חשב על הכרישים, חשב שייטרף חי, למרות זאת ולמרות הקור ,הפחד האפלה,נשאר הוא עם הכדור שלו.נרדם, חלם והתעורר בחוף,עם סטלה...
ממלא עצמו תקווה על כך שיחפשו אותם שימצאו אותם, כמה תמימות, אופטימיות ,תקווה...
הפגישה עם קנסקי מתחילה בנסיון שליטה שלו, בציון העובדה שהאי שלו, אך בהמשך נרקמה חברות נפלאה מאין כמוהה בין השניים ולבסוף הגיעה גם הפרידה.
האם פגשתם מישהו בחייכם, באופן מפתיע שהצליח להשאיר חותם נצחי כזה?
האם גם לכם יש חבר משמעותי כזה?
הספר הזה, מעלה בי רעיונות יצירתיים לעבודה מול תלמידים, דרך המסע והנתיב שעבר ובאמצעות חוויות רגשיות והתמודדויות שחווה ,
לדעתי, ניתן לגעת דרך הספר במגוון רחב של נושאים, ומכיוון שהוא כתוב בסגנון של יומן מסע אישי, ניתן ללמד תלמידים להתייחס לכל ספר כיומן מסע אישי שלהם.פשוט מדהים!
מה דעתכם???
רינת אילון
רינת שלום,
השבמחקהתייחסת לנושא מאוד חשוב והוא נושא החברות.
כפי שציינת ספר אכן פונה לבני הנוער וזו דרך מעולה להעביר ערכים חשובים כאלה.לעתים ערכים עוברים בצורה מועילה בדרך עקיפה...כמו קריאת ספר טוב,ולא ע"י מוסר.בברכה,אורית שמואל.
רינת שלום!
השבמחקכל כך נהנתי לקרוא את הדברים שכתבת בצורה כל כך קולחת, ממש פרץ היוצא מן הלב , הגיגים שלאחר הקריאה איתם את משתפת אותנו.
זוהי בדיוק המטרה אליה התכוונו ביומן המסע האישי בבלוג השיתופי הזה.
במהלך הדברים, העלית מספר נושאים חשובים מאוד, שניתן לפתח אותם לכלל דיון עם התלמידים בכיתה. כמו : חברות, נאמנות לחבר , שמירה על ההבטחה שמייקל נתן לקנסקי ,כי לא יספר על קיומו לפחות 10 שנים לאחר שינצל, אכן מעטים הם המקרים בהם יש לנו בחיים חבר כל כך משמעותי, שאנו שומרים לו אמונים, וזוכרים אותו כאדם שהשאיר בנו חותם!
דמות האמא, עלתה מתוך דברייך, האם שאיננה מרפה, כמו אמא , ורק אמא (ואבא)יכולים להרגיש, שהבן שלהם עדיין חי והם ימשיכו לחפש אותו עד יומם האחרון.
הספר כתוב בקלילות נפלאה, אך יחד עם זאת, מעלה לדיון נושאים עמוקים וחשובים מחיי הקוראים.
אכן, כדברייך, הספר מזמין אותנו לצאת אל ההפלגה הזאת..
אני רוצה לספר כאן מנסיוני בהוראת הספר בכיתה, כי בהתחלה קראנו לתהליך "יומן מסע הקריאה שלי", אך כאשר התחלנו לקרוא, שאלה אותי תלמידה :מדוע שלא נקרא ליומן, "יומן ההפלגה שלנו"? וכך היה.
הספר הזה נותן לנו "לעוף" איתו, ולצלול אל תוכו..
אני ממליצה גם להראות לתלמידים קטעים מן היו טיוב ,מתוך סרטי הישרדות על אי,על פי המלצתו של יהורם, "להתחיל מחדש", עפי' המלצתה של רות "בעל זבוב".. שיעור רטוב מאוד,פשוט מרתק!!
בהצלחה!!