כבר בראשית הספר ישנה אמירה כה מדהימה, כאשר אביו של מייקל מעלה בפניו ובפני אמו את רעיון ההפלגה, הוא אומר: "אלמלא איבדתי את העבודה, לעולם לא הייתי מעז לעשות את זה". עניין הדבקות בחיינו מפאת כוחו של הרגל, חרדה וחשש משינוי, שמא לא נצליח, פן נכשל, מונע מאתנו חוויות. כך אנו דבקים ומוסיפים ברוטינה, חולמים על חוויות מרתקות שנדמות כמשאלות רחוקות, אשליות שלא באמת ניתן לממש. הספר מציג את השינוי השלילי לכאורה, את החורבן לכאורה, הפיטורין מן העבודה במפעל, כסיבה לכל ההרפתקה הנפלאה הזו, הטיול המסעיר, המעצים ומחייה הזה.
אפיזודה מחכימה ומאירה נוספת הנה כאשר מייקל מביט סביבו מיד עם הגיעו לאי, לאחר שטיפס על הסלעים, כדי להטיב לראות את המקום אליו פלט אותו האוקיינוס, הוא מביט בנוף האלוהי, עוצר הנשימה וכך נכתב: "אפילו אז, כשעמדתי שם באותו בוקר ראשון, מלא חששות אל מול ההשתמעויות המחרידות של המצב האיום שנקלעתי אליו, אני זוכר שחשבתי כמה נהדר כל זה, אי תכשיט ירוק עטור בלבן, והים סביב סביב לו משי כחול מתנוצץ. באופן מוזר, אולי אפילו כי התנחמתי מעט ביופי הבלתי רגיל של המקום, לא הייתי בכלל מדוכא. להיפך, הרגשתי מרומם באופן מוזר..." (עמוד 55). מילים מדהימות. לו אני הייתי שם, אין ספק שהייתי בחרדה איומה, אין מילים לתאר את החרדה שהייתה, מן הסתם פוקדת אותי. ואולי לא??? המצבים הנוראיים ונעדרי הוודאות שאפשר להקלע אליהם במציאות עשויים להיות נקודות מפנה נפלאות, חוויות מעצימות, גילוי אלוהים. ואכן כאשר הוריו של מייקל שבים לקחת אותו כאשר הם מבחינים באש שהבעיר הוא חושב על מר קנסקי, שלולא אירע מה שאירע לא היה זוכה להכיר אותו.
הספר מעניק תובנות מדהימות וכה מופלאות, מתנות בחינם לחיים.
אני לא הייתי מבלבלת לתלמידים יותר מידי את השכל במטלות הכרוכות בכתיבת שיחה עם גיבור הסיפור, או כל דמות אחרת, המצאת שם אחר לסיפור, או כל מטלה אחרת. הייתי בעיקר מקשיבה לרשמים שלהם מן הקריאה, לחוויית הקריאה, ורק לאחר שסיימו לומר, הייתי מפנה את תשומת ליבם לדברים הללו שציינתי.
שבוע מבורך לטוב.
מזל.
מזל שלןם!
השבמחקנפעמתי ממש מקריאת התגובה שלך, ממסע הקריאה האישי שלך, מן המשפטים שבחרת לציין, לסמן ולשתף אותנו בהם... אני מלמדת את הספר הזה בתכנית כבר שנה שלישית, אך לא ראיתי את יופיו של קטע הקריאה שבחרת עבורנו, מעמ' 55, רשמתי לי אותו כדי להאיר את עיניהם של תלמידי...תודה!
אין לי הרבה יותר מזה לומר לך, הנאתך הצרופה מיופיו של הספר המזמן הינתקות מחיי היומיום, תעוזה גדולה, וכדברייך, מתוך בעיה, ליצור חוויה חד פעמית בחיים, אכן, אומץ גדול נדרש לכך...
שימי לב, כי תכנית "שמחת הקריאה" מכוונת לכך, שנקשור את הספר אל תכנית הלימודים, אני מציעה לך לקשור את הספר אל שירו של נתן זך:"איך זה שכוכב", שימי לב כי הכוכב הינו האב של מייקל, בתעוזה ובהחלטה שלו, וללא ספק גם מייקל הינו כוכב גדול בהמשך.
המשיכי ליהנות וליצור שיחות עומק ופילוסופיות חיים עם תלמידייך.
כל הכבוד לך!