יומן המסע "הממלכה של קנסקי" כתוב כצורה כה קולחת וזורמת, עד כי קשה להפסיק את הקריאה בו! הדבר נכון באשר לשפת הכתיבה ולא פחות מכך באשר לאירועים המתחוללים בו.
מסע ההישרדות של מייקל, בן האחת עשרה, ריתק לא רק אותי, כמי שאוהבת לקרא ונהנית מתהליכי ניתוח יצירה, אלה גם את תלמידיי שהסתקרנו, אשר העלו שאלות של טעם והביעו רצונם להתקדם בקריאה בקצב שלהם (ולא בהכרח בקצב הקריאה המשותפת במסגרת הכתתית).
הספר נוגע בתחומי עניין שונים ומגוונים: החל ממערכות יחסים (במשפחה, בין חברים, אנשי מקצע ו"תלמידיהם"); דרך יציאה ממצבים מוכרים וקבועים וחשיפה עם מצבים חדשים, התמודדות איתם ועם השלכותיהם (משבר פיטורי ההורים, תחושות התסכול וההשפלה המלוות משבר זה, עזיבת האב, מעבר דירה, כניסה למקום מחייה שונה לחלוטין משהוכר בעבר... וכן הלאה); דרך היכרות שאינה קונבנציונלית עם בני משפחה תוך דאגה, כבוד, אמון ותמיכה הדדיים, חלוקת נטל עבודה בצורה שווה, אחריות אין קץ; וכלה בפיתוח מערכת יחסים חדשה לחלוטין, המוקפת בצורת חיים חדשה, מאתגרת, מסקרנת, מפחידה, מאיימת לעיתים, ובעיקר... מאד, מאד לא מוכרת. מערכת יחסים הנפתחת בצורך לעזרה וממשיכה בחברות אמיתית, כזו שנכנסת ללב ואינה יוצאת ממנו.
בראש כל אלה, מה שנראה לי כ-התמה המרכזית של היצירה: הישרדות.
צורך ההישרדות, הצורך להתמודד עם קשיים לא צפויים בחיים, ההכרח לפתור אותם - מחד, או לקבלם כהוויתם והתאמת העצמי למצב החדש (גם בכך יש מן הפתרון).
תחת תמת ההישרדות, מוצבות כותרות המשנה הרבות, אותן ציינתי לעיל, עם רובן בני נוער נוטים להזדהות.
זאת, יחד עם הכתיבה הקלילה של הסיפור וצירופי האירועים השזורים בו מביאים את היצירה "הממלכה של קנסקי" לגבהים המפתחים חשיבה פרקטית מחד, ודמיון- מאידך.
ביום הזיכרון לשואה ולגבורה אינני יכולה שלא לעשות את החיבור לתמת ההישרדות המזוהה כל כך עם יום זה. על בסיס חיבור זה אכתוב את חלק ב' של יחידה זו.
ליאת רוסו
מסע ההישרדות של מייקל, בן האחת עשרה, ריתק לא רק אותי, כמי שאוהבת לקרא ונהנית מתהליכי ניתוח יצירה, אלה גם את תלמידיי שהסתקרנו, אשר העלו שאלות של טעם והביעו רצונם להתקדם בקריאה בקצב שלהם (ולא בהכרח בקצב הקריאה המשותפת במסגרת הכתתית).
הספר נוגע בתחומי עניין שונים ומגוונים: החל ממערכות יחסים (במשפחה, בין חברים, אנשי מקצע ו"תלמידיהם"); דרך יציאה ממצבים מוכרים וקבועים וחשיפה עם מצבים חדשים, התמודדות איתם ועם השלכותיהם (משבר פיטורי ההורים, תחושות התסכול וההשפלה המלוות משבר זה, עזיבת האב, מעבר דירה, כניסה למקום מחייה שונה לחלוטין משהוכר בעבר... וכן הלאה); דרך היכרות שאינה קונבנציונלית עם בני משפחה תוך דאגה, כבוד, אמון ותמיכה הדדיים, חלוקת נטל עבודה בצורה שווה, אחריות אין קץ; וכלה בפיתוח מערכת יחסים חדשה לחלוטין, המוקפת בצורת חיים חדשה, מאתגרת, מסקרנת, מפחידה, מאיימת לעיתים, ובעיקר... מאד, מאד לא מוכרת. מערכת יחסים הנפתחת בצורך לעזרה וממשיכה בחברות אמיתית, כזו שנכנסת ללב ואינה יוצאת ממנו.
בראש כל אלה, מה שנראה לי כ-התמה המרכזית של היצירה: הישרדות.
צורך ההישרדות, הצורך להתמודד עם קשיים לא צפויים בחיים, ההכרח לפתור אותם - מחד, או לקבלם כהוויתם והתאמת העצמי למצב החדש (גם בכך יש מן הפתרון).
תחת תמת ההישרדות, מוצבות כותרות המשנה הרבות, אותן ציינתי לעיל, עם רובן בני נוער נוטים להזדהות.
זאת, יחד עם הכתיבה הקלילה של הסיפור וצירופי האירועים השזורים בו מביאים את היצירה "הממלכה של קנסקי" לגבהים המפתחים חשיבה פרקטית מחד, ודמיון- מאידך.
ביום הזיכרון לשואה ולגבורה אינני יכולה שלא לעשות את החיבור לתמת ההישרדות המזוהה כל כך עם יום זה. על בסיס חיבור זה אכתוב את חלק ב' של יחידה זו.
ליאת רוסו
ליאת שלום!
השבמחקמה שולמך?
ראשית, מתוך דברייך ,הקולחים כמו הספר, ניכר כי הייתה זו עבורך חוויית קריאה מהנה ביותר, ואני שמחה על כך.
אכן, הספר מזמן תמות רבות ומגוונות, כדברייך, להוראה ולדיון בכיתה. כמו לדוגמא: פיטורי הורים, מסע אישי ומסע משפחתי, הסתגלות...ומעל לכל: הישרדות!
אני רוצה להתייחס ואל נקודה שהעלית מתוך הוראת הספר בכיתה., והיא: תלמידים המעוניינים להמשיך ולקרוא לבד, ולאו דוקא בקצב הכיתה...מה עושים איתם? אני מוצאת כי זוהי שאלה לא פשוטה, שכן, מחד, אנו רוצים להציף בכיתה דיוני דילמה, לחשוב יחד, להתלבט, לשמוע מגוון דעות של תלמידים וכיוב'. ומאידך, חשובה ביותר חווית הקריאה האישית של התלמידים, שאינם יכולים "להתעקב", ורוצים לסיים את הספר.ומה יותר טוב לנו מזה? אני חושבת כי הדבר הנכון תמיד, הוא לשלב נכונה בין השתיים. כלומר: לשמור על שלד של קריאת הספר באופן קולקטיבי בכיתה, והצפת הערכים העולים ממנו, ובמקומות מסויימים, לתת לתלמידים לקלוח עם חוויית וחדוות הקריאה שלהם.
בהצלחה!