הספר "הממלכה של קינסקי" הוא ספר הרפתקאה מעולה ומטלטל שמתאים בהחלט לבני נוער בחט"ב.
בחצי השנה האחרונה קראתי ספרי נוער רבים ומעניינים והנה אני מוצאת כי ספר זה הוא הספר שסחף אותי מבחינה רגשית באופן יוצא דופן ואני בוחרת להעלות ולהתייחס לאירועים שסחפו אותי.
הספר מעלה תחנות רבות בחייו של מייקל, נער בן 12 בלבד, תחילה הספר מעלה סיטואציה בו הריו אינם עובדים דבר שמביא לשבר ביחסים עד אשר נמצא פתרון ולדעתי זו פתרון אמיץ ביותר ביחס למצבם, הפלגה לתקופה ארוכה.
הבחירה בהפלגה מתברר כדבר נפלא למערכת היחסים שבין ההורים לבנם (ובין האב לאם). ההפלגה קישרה ביניהם ע"י הנאה ועשייה רבה של משחקי כדור ומשחקי שח וע"י בילוי משפחתי בתק' החגים.
בנוסף מייקל למד רבות על הסביבה במהלך ההפלגה כמו: לימוד על נפוליון, על חיות ועוד..
"חיינו בצפיפות, כולנו, דבוקים זה לזה , ועד מהרה גיליתי שהורים הם יותר מהורים. אבא שלי נעשה חבר שלי, שותף להפלגה. סמכנו זה על זה. ובאשר לאמא שלי, האמת היא - אני מודה בכך - לא ידעתי שיש לה את זה. תמיד ידעתי שהיא אמיצה ונחושה ומתמידה בכל דבר עד שהיא מצליחה. אבל פה, היא עבדה יומם ולילה על הספרים והמפות שלה עד שהשתלטה על הכול."
מכאן שדרכם החדשה מזמנת לדמויות הכרה לעומק תוך התחשבות ודאגה לצרכי האחר, חלוקת תפקידים ונטל העבודה, כבוד ואחווה, אלו ערכים חברתיים, משפחתיים שבני נוער שיקראו את הספר יוכלו לאמץ וליישם.
התחנה הנוספת של מייקל והמטלטלת ביותר היא לאחר נפילתו מספינת ההפלגה ומציאתו בחוף: מפוחד, מבוהל, בלי אוכל ומים להתקיים, נטוש (על אף שהכלבה האהובה עליו נמצאת איתו אין ספק שהיא מעיין נוחם) ועל אף כל זה הוא היה אופטימי.
"עד כמה שיכולתי לראות, לא היה שום סימן חיים אנושיים. אפילו אז, שעמדתי שם באותו בוקר ראשון, מלא חששות אל מול ההשתמעויות המחרידות של המצב האיום שנקלעתי אליו, אני זוכר שחשבתי כמה נהדר כל זה, אי תכשיט ירוק עטור בלבן, והים סביב סביב לו משי כחול ומתנוצץ".
מייקל אף היה מלא תקווה כדרך להישרדותו באי "אבא ואמא יבואו לחפש אותנו. הם חייבם, הם יבואו".
ואחרי התקווה הזו שוב באו הפחדים, החששות לגרוע מכל "התייסרתי במחשבות נואשות. אני אמות מצמא. הקופים יתלשו את איברי אחד לאחד".
תחנה זו מלמדת את בני הנוער על התמודדות עם הישרדות שלצידה פחדים אך גם תקווה ואופטימיות שהסוף יהיה טוב.
בל נשכח את התחנה בה מייקל פוגש בקינסקי ובממלכתו. תחילה יש הכרות של פנים מול פנים ללא שיח וקרבה משמעותית אך בהדרגתיות אנו הקוראים חשופים לגילויי קרבה בין הדמויות, על חברות עמוקה (מייקל מלמד את קינסקי על עולמו שלו וההיפך) תוך כבוד, הבנה ונתינה גדולה.
ניתן לסכם ולומר שמדובר בסיפור מרגש על ילד שנאלץ בפתאומיות לדאוג לעצמו ללא עזרת הוריו המגוננים.
עלילת הסיפור מרתקת וגורמת לקורא להמשך ולקרוא ללא הפסקה על ילד שעובר תהליכי התבגרות מוקדמים בשל התמודדותו עם מצבים שונים ובלתי שגרתיים ואפילו מנוגדים של פחד מול אומץ, מעולם מלא כל טוב לעולם של צמצום והסתפקות במועט.
ענבל מימון
בחצי השנה האחרונה קראתי ספרי נוער רבים ומעניינים והנה אני מוצאת כי ספר זה הוא הספר שסחף אותי מבחינה רגשית באופן יוצא דופן ואני בוחרת להעלות ולהתייחס לאירועים שסחפו אותי.
הספר מעלה תחנות רבות בחייו של מייקל, נער בן 12 בלבד, תחילה הספר מעלה סיטואציה בו הריו אינם עובדים דבר שמביא לשבר ביחסים עד אשר נמצא פתרון ולדעתי זו פתרון אמיץ ביותר ביחס למצבם, הפלגה לתקופה ארוכה.
הבחירה בהפלגה מתברר כדבר נפלא למערכת היחסים שבין ההורים לבנם (ובין האב לאם). ההפלגה קישרה ביניהם ע"י הנאה ועשייה רבה של משחקי כדור ומשחקי שח וע"י בילוי משפחתי בתק' החגים.
בנוסף מייקל למד רבות על הסביבה במהלך ההפלגה כמו: לימוד על נפוליון, על חיות ועוד..
"חיינו בצפיפות, כולנו, דבוקים זה לזה , ועד מהרה גיליתי שהורים הם יותר מהורים. אבא שלי נעשה חבר שלי, שותף להפלגה. סמכנו זה על זה. ובאשר לאמא שלי, האמת היא - אני מודה בכך - לא ידעתי שיש לה את זה. תמיד ידעתי שהיא אמיצה ונחושה ומתמידה בכל דבר עד שהיא מצליחה. אבל פה, היא עבדה יומם ולילה על הספרים והמפות שלה עד שהשתלטה על הכול."
מכאן שדרכם החדשה מזמנת לדמויות הכרה לעומק תוך התחשבות ודאגה לצרכי האחר, חלוקת תפקידים ונטל העבודה, כבוד ואחווה, אלו ערכים חברתיים, משפחתיים שבני נוער שיקראו את הספר יוכלו לאמץ וליישם.
התחנה הנוספת של מייקל והמטלטלת ביותר היא לאחר נפילתו מספינת ההפלגה ומציאתו בחוף: מפוחד, מבוהל, בלי אוכל ומים להתקיים, נטוש (על אף שהכלבה האהובה עליו נמצאת איתו אין ספק שהיא מעיין נוחם) ועל אף כל זה הוא היה אופטימי.
"עד כמה שיכולתי לראות, לא היה שום סימן חיים אנושיים. אפילו אז, שעמדתי שם באותו בוקר ראשון, מלא חששות אל מול ההשתמעויות המחרידות של המצב האיום שנקלעתי אליו, אני זוכר שחשבתי כמה נהדר כל זה, אי תכשיט ירוק עטור בלבן, והים סביב סביב לו משי כחול ומתנוצץ".
מייקל אף היה מלא תקווה כדרך להישרדותו באי "אבא ואמא יבואו לחפש אותנו. הם חייבם, הם יבואו".
ואחרי התקווה הזו שוב באו הפחדים, החששות לגרוע מכל "התייסרתי במחשבות נואשות. אני אמות מצמא. הקופים יתלשו את איברי אחד לאחד".
תחנה זו מלמדת את בני הנוער על התמודדות עם הישרדות שלצידה פחדים אך גם תקווה ואופטימיות שהסוף יהיה טוב.
בל נשכח את התחנה בה מייקל פוגש בקינסקי ובממלכתו. תחילה יש הכרות של פנים מול פנים ללא שיח וקרבה משמעותית אך בהדרגתיות אנו הקוראים חשופים לגילויי קרבה בין הדמויות, על חברות עמוקה (מייקל מלמד את קינסקי על עולמו שלו וההיפך) תוך כבוד, הבנה ונתינה גדולה.
ניתן לסכם ולומר שמדובר בסיפור מרגש על ילד שנאלץ בפתאומיות לדאוג לעצמו ללא עזרת הוריו המגוננים.
עלילת הסיפור מרתקת וגורמת לקורא להמשך ולקרוא ללא הפסקה על ילד שעובר תהליכי התבגרות מוקדמים בשל התמודדותו עם מצבים שונים ובלתי שגרתיים ואפילו מנוגדים של פחד מול אומץ, מעולם מלא כל טוב לעולם של צמצום והסתפקות במועט.
ענבל מימון
