בס"ד
הממלכה של קנסקי
מייקל,נער בן 12,נאלץ להתמודד במרחבי האי,עם בעלי חיים ודמויות משונות,שאף פעם לא פגש בחייו וכאן ניצבים בפניו אתגרים לא פשוטים,מהמורות ומסע חיים,שאותו לא הכיר קודם לכן.
מייקל,שכעת נסחף ומגיע בדרך לא צפוייה לתוך יער שנראה נטוש ואין בו נפש חיה,מנסה תחילה להיאחז ולצעוק להוריו אולי ישמעו אותו ואולי למצוא את הפגיסו,אך לשווא.
מרגע בו מייקל מוצא את עצמו שרוע באי נידח,הוא מתחיל לעכל,כי כעת חייו יהיו שונים ממה שהיו קודם לכן וכי כעת,החל להבין כי הצלתו לא היה בגדר חלום,כפי שחשב שהרי זכר דברים מבולבלים,אלא יד הגורל,ע"י דמות שבהמשך נחשף אליה, היא זו שהצילה אותו מפני סכנות האוקיינוס וגרמה לכך, שבדרך נס לא אירע לו מאומה.
אט אט,מתחיל מייקל להתאקלם באי הנידח, שאליו נקלע ומנסה להבין מה פשר הקולות אותן שומע באי ומי הן אותן דמויות כמו הגיבונים, האורנג אוטנגים ושאר היצורים אותן פגש באי הנידח.
במהלך הסיפור חווה מייקל מסע היכרות מעמיקה עם דמות ששמה קנסקי, שאף היא נקלעה לאי, בשל פצצות אוניות ומטוסים, שגרמו להרג ולאנדרלמוסיה בעיר נגסקי שביפן, דמות שטפלה לאורך הסיפור במייקל ודאגה לכול מחסורו הן הכלכלי והן הפיזי,בכדי להגן עליו מפני סכנות היער והקשיים שניצבו בדרכו.
לאורך הסיפור,מנסה מייקל לשרוד ולחפש דרכים יצירתיות, כדי לחזור לחיק משפחתו,אך הדבר לא עלה בידיו בתחילה ולמרות נסיונותיו הרבים לאותת לכל סירה, שחולפת להתקרב אל האי,כדי שיוכל לחזור לחיק משפחתו, הבין מייקל שתכנוניו נכשלו היות והזקן קנסקי קלט,שאכן מייקל מתכנן לברוח מהאי, מה שגרם לו לחוש נפגע, בשל העובדה שחש, שאולי מייקל אינו רוצה במחיצתו.
בקוראי את הסיפור,חשתי את עוצמת שליטתו של הזקן קנסקי, שלא היה מוכן לאפשר למייקל להלך חופשי באי ולכן תחם במקלו את השטח כדי שלא תהיה השגת גבול מבחינתו ומייקל שראה זאת כמכשול וחש את הצד הכוחני הזקן, החליט שאינו מוותר ומנסה לעבור את התחום אותו הקצה לו קנסקי ובכך להשיג את ייעודו- יציאה מן האי הנידח.
חייו של מייקל,עם קנסקי היוו בעבורו במהלך השנה, מעין מסע חניכה ולימוד לחיים,במיצוי הכישרונות והיכולות וכיצד יכול האדם למצות את זמנו בצורה תכליתית גם אם נקלע לסיטואציה קשה וחש כאילו הבדידות והשכול יאפילו עליו ויסגרו את חייו.
למרות השוני והדיכוטומיה בין ד"ר קנסקי הרופא, לבין מייקל נער בן 12 למדו השניים כיצד ליצור אינטראקציה חיובית ובכך לפתוח את ליבם האחד כלפי השני,נקודה שבלטה בעיקר אצל הזקן,שסיפר למייקל כיצד נקלע לאי הנידח וכיצד למד לשרוד, ללא אנשים וללא תנאים מינימליים,תוך שהוא מעסיק את עצמו בצורה תועלתית וכך מנצל את זמנו לעשייה.
שפתו של קנסקי,הייתה שונה ומייקל למד לפענח את משמעותן של המילים בשפה היפנית,תוך שהוא מנסה להבין את תוכנה של השיחה ביניהם ולנהוג על פי מה שהבין.
לקראת סוף הסיפור חשתי הקלה היות ותקוותו וכמיהתו של מייקל,אכן התממשו והוא גילה כי הוריו עדיין חיים והם אלו שבאו לקחתו מן האי,במטרה להצילו.
קשה לתאר את שמחת הוריו,המהולה בהתרגשות רבה, בראותם כי בנם אכן חי ושרד באי, למרות כל הקשיים והסכנות,שארבו לו בכל פינה.
כתבה:אודליה פרץ.
אודליה יקרה,
השבמחקמתוך דברייך לא לגמרי ברור מהי התמה בה בחרת לעסוק ביומן מסע קריאה זה.
אנסה להגדיר את התמה: כיצד יוכל אדם להתקיים בתנאים חדשים וכמעט בלתי אפשריים, בסביבה בעלת קשיים פיזיים ואנושיים?
תארת את הקשיים שהיו למייקל במיוחד עם קנסקי הזקן. אכן, קנסקי בהתחלה התייחס אל מייקל באופן הומאני ודאג לו לאוכל ולמחסה, אך יחד עם זאת, ניכר כי השנים הרבות בהם חי בבדידות על האי, נתנו בו את אותותיהם, והפכו אותו לאדם שאינו אוהב שנכנסים לטריטוריה שלו, ומפרים בה את האיזון אליו הוא מורגל.
המילים:"דמדה", ו"אבונאי", מנחות אותו ביחסיו עם מייקל. התרשמת לחיוב מדמותו של מייקל, השורד על האי, וגם שורד את הקשיים שלו עם קנסקי הזקן העקשן, ומצליח ליצור איתו ידידות והבנה ולהינצל בסוף הספר.
אכן מסע חניכה לא פשוט לנער בן 12.
מה דעתך להעלות בפני התלמידים את הקשיים, ולשמוע כיצד היו הם נוהגים במקומו של מייקל?