הממלכה של קנסקי / מייקל מורפורגו.

יומן מסע מעצים של ילד- נער אמריקאי בשם מייקל בן ה- 12.                                                                             מייקל מתבשר יום אחד כי הוריו מפוטרים מהמפעל שבו הם עובדים. כספי הפיטורין מושקעים בקניית יאכטה בהחלטה להפליג מסביב לעולם. הכל מתנהל על מי מנוחות, תיאור החיים על היאכטה מציגים משפחה בעלת ערכי משפחה יפים: שיוויון בחלוקת הנטל , דאגה ואהבה של האחד לאחר. העלילה צוברת תאוצה ברגע "מעלי שמעתי את הרוח במפרשים. אני זוכר שחשבתי: זה מטופש... אני בלי חליפת הצלה. אסור לי לעשות את זה. ואז הסירה חגה והיטלטלה בעוצמה והושלכתי הצידה. הידיים שלי היו מלאות ולא הספקתי לתפוס במעקה. הייתי במים הקרים עוד לפני שהספקתי לפתוח את הפה ולצרוח. . . "  מייקל מושלך אחרי כלבתו סטלה ארטואה אל הים. הוא ניצל ומוצא את עצמו עם כלבתו על אי בודד באוקיינוס השקט. הוא מסתובב באי ללמוד להיכן הגיע ולבסוף מותש נרדם. כשהוא מתעורר הוא מוצא לידו צלחת ובה דג, פירות וקערית מים זכים. " המארח" אדם בשם קנסקי -רופא ששירת על אונית מלחמה יפנית, נסחף אל האי כניצול יחיד וחי שם לבד שנים. האי הפך לממלכתו ומכאן שמו של הספר. בין השניים נרקמת אט אט מערכת יחסים מיוחדת, שתחילתה אי הבנה והמשכה חברות מופלאה של דאגה, הבנה הדדית עד הרגע בו הם נפרדים.

יומן המסע הוא גם רומן חניכה מרתק של מייקל העובר תהליך התבגרות מופלא, בדרך התמודדותו במצבי משבר הבאים בזה אחר זה והסתגלותו למצב החדש בחייו: מחד, התמודדות עם פרידה מההורים ובדידות כמעט מוחלטת, הפחדים מהלא נודע, התגברות על מכשולים פיזיים, מציאת דרכים לתעסוקה על מנת להעביר את הזמן, הסתפקות במועט, היכולת ללמוד ולפתח כישורים על מנת לשרוד הן בנפש והן בגוף. מגיסא, ההיכרות עם קנסקי, הרצון ליצור קשר עם אדם זר לחלוטין ועד ליצירת חברות אמיצה והדדית, תוך הפרייה הדדית.

הקורא פרט לחוויית קריאה מופלאה ומרתקת מועשר רבות מהספר. האופטימיות והפשטות בהסתכלותו של מייקל על העולם הגדול ובהתייחסותו לדברים מופלאים בצורה טבעית, משכיחים לרגע את העובדה שמדובר בילד בן 12 שחווה חוויה עוצמתית. הספר מעביר לנו הקוראים מסרים רבים: מייקל וקנסקי הוכיחו שהאדם הוא יצור חברתי, טוב השואף להיטיב עם הזולת. הקורא לומד על פצצת האטום בנגסקי נחשף לתוצאה של פצצת האטום ולהתמודדותו של אדם אחד מול הטרגדיה. עולמם המופלא של הקופים והיחסים ההדדיים בינם לבין קנסקי. חייו המשותפים במהלך שנה של מייקל עם קנסקי,  מלמדים כיצד יכול אדם למצות את זמנו בצורה תכליתית ואת היכולות האנושיות הטמונות בנו גם בסיטואציות הכי קשות שלנו.                                                                       אנחנו ממליצות בחום על קריאה בהמשכים בכיתה, בשל האוטנטיות שהספר מספק, למרות שהספר מספר על הרפתקאות ימיות וחיים על אי בודד, הכתיבה האותנטית מזמינה אותנו הקוראים אל תוך חווית המסע, הספר אינו נראה תלוש מהמציאות, הוא מביא את הדברים בצורה עכשווית וקרובה, ונותן תחושה שהרפתקאות מעין אלה יכולות לקרות גם היום. הוא יוצר הזדהות של הקורא עם עלילותיו של מייקל, ושאילת שאלות רלוונטיות מה אני הייתי עושה בסיטואציה כזו או אחרת? מספק ראייה אופטימית בהתגברות על קשיים והסתגלות למציאות חדשה הנכפת עלנו לעיתים באופן "הכל צפוי והרשות נתונה".

הסוף טוב והכל טוב, מייקל נפגש עם הוריו הנרגשים לראות כי בנם חי ושרד באי, למרות כל הקשיים והסכנות המצויות באי שכזה. הסוף הטוב מעורר בקורא  תחושה של רגיעה וקתרזיס.

כתבו נירית ענבר ומירב לבנה.

הממלכה של קנסקי–הפוסט של ניצה ועדנה–רמות חפר

זהו רומן חניכה של ילד-נער אמריקאי. הסיפור כתוב בגוף ראשון מנקודת מבטו של מייקל . כשסיימנו את הקריאה שאלנו את עצמנו האם מדובר בסיפור אמיתי למרות שברור שהכל בדמיון של המספר –מייקל מורפוגו. הספר ניקרא בנשימה עצורה, תסבוכת אחרי תסבוכת והכל ב"כאילו" קלילות  "כאילו" הרמוניה, פשוט ניגוד מופלא שמזמין לשאול איך מתמודדים  במצבי משבר וכאן הם באים בזה אחר זה.

נקודת המוצא לסיפור הוא מכתב שמתקבל שבו הוריו של מייקל מפוטרים ממפעל, שבו עבדו שניהם. המפרנס היחיד נשאר מייקל שמחלק עיתונים מדי בוקר. ההחלטות  המשמעותיות בסיפור מתקבלות בדרך מפתיעה בלי מערכת של דיונים ושיקולי דעת משותפים ובכל זאת הרושם הוא של זרימה , קבלה ונעימות שיש בה כעין קלילות. כספי הפיטורין מושקעים בקניית יאכטה ותשלום על קורס לאם המשפחה, רישיון להובלת יאכטה. כמו שנאמר החלטות משמעותיות נופלות כאן בלי ייסורי נפש והתרגשות, כאילו כל יום אנשים מהשורה יוצאים למסע מסביב לעולם והאימא היא הקפטן.

באופן מעורר פליאה הסופר מעלה נקודות מהותיות מעולמנו ואין הרגשה של עומס או טרחנות: פיטורים מעבודה, מעבר ממקום מוכר- בית וחברים למקום אחר, השקעת כל רכוש המשפחה בקניית יאכטה כאלו אין מחר, חלוקת עבודה יוצאת דופן מבחינה מגדרית, וויתור על לימודים סדירים בבית הספר, התמודדות עם סערות בים, התמודדות עם מחלת האם, חלוקת תפקידים ושמירה על חוקים בעבודה על הספינה, מתן תפקיד אחראי כשווה בין שווים למספר על היאכטה, נפילה מהסירה, מה מרגישים וחושבים ההורים שמאבדים את בנם, התמודדות עם הבדידות על האי ובכל זאת נמצא דואג מסתורי לאוכל ומים, חלוקה מוגדרת של טריטוריה, התמודדות עם עוינות שהפכה לקרבה בין קנסקי למייקל, סיפור הפצצת עירו של קנסקי-נגסקי במלחמת העולם השנייה, ההחלטה של קנסקי לא לחזור ליפן, מציאת הבן על ידי ההורים, כעבור כשנה ולבסוף שמירת הסוד והקשר עם נכדו של היפני.

באופן מוזר אי ההיתכנות של הסיפור לא מורגשת בזמן הקריאה שמלווה בתחושת רצון טוב, שמחה ושיתוף פעולה בלי הרבה בירורים ודיבורים. מרכיבי הסיפור ראליסטים, החיבור ביניהם ושפע האירועים ש "נופלים" על משפחה אחת ובתוכה בעיקר על ילד אחד- דמיוניים.

ניצה הרצוג ועדנה אונגר