הממלכה של קנסקי–הפוסט של ניצה ועדנה–רמות חפר

זהו רומן חניכה של ילד-נער אמריקאי. הסיפור כתוב בגוף ראשון מנקודת מבטו של מייקל . כשסיימנו את הקריאה שאלנו את עצמנו האם מדובר בסיפור אמיתי למרות שברור שהכל בדמיון של המספר –מייקל מורפוגו. הספר ניקרא בנשימה עצורה, תסבוכת אחרי תסבוכת והכל ב"כאילו" קלילות  "כאילו" הרמוניה, פשוט ניגוד מופלא שמזמין לשאול איך מתמודדים  במצבי משבר וכאן הם באים בזה אחר זה.

נקודת המוצא לסיפור הוא מכתב שמתקבל שבו הוריו של מייקל מפוטרים ממפעל, שבו עבדו שניהם. המפרנס היחיד נשאר מייקל שמחלק עיתונים מדי בוקר. ההחלטות  המשמעותיות בסיפור מתקבלות בדרך מפתיעה בלי מערכת של דיונים ושיקולי דעת משותפים ובכל זאת הרושם הוא של זרימה , קבלה ונעימות שיש בה כעין קלילות. כספי הפיטורין מושקעים בקניית יאכטה ותשלום על קורס לאם המשפחה, רישיון להובלת יאכטה. כמו שנאמר החלטות משמעותיות נופלות כאן בלי ייסורי נפש והתרגשות, כאילו כל יום אנשים מהשורה יוצאים למסע מסביב לעולם והאימא היא הקפטן.

באופן מעורר פליאה הסופר מעלה נקודות מהותיות מעולמנו ואין הרגשה של עומס או טרחנות: פיטורים מעבודה, מעבר ממקום מוכר- בית וחברים למקום אחר, השקעת כל רכוש המשפחה בקניית יאכטה כאלו אין מחר, חלוקת עבודה יוצאת דופן מבחינה מגדרית, וויתור על לימודים סדירים בבית הספר, התמודדות עם סערות בים, התמודדות עם מחלת האם, חלוקת תפקידים ושמירה על חוקים בעבודה על הספינה, מתן תפקיד אחראי כשווה בין שווים למספר על היאכטה, נפילה מהסירה, מה מרגישים וחושבים ההורים שמאבדים את בנם, התמודדות עם הבדידות על האי ובכל זאת נמצא דואג מסתורי לאוכל ומים, חלוקה מוגדרת של טריטוריה, התמודדות עם עוינות שהפכה לקרבה בין קנסקי למייקל, סיפור הפצצת עירו של קנסקי-נגסקי במלחמת העולם השנייה, ההחלטה של קנסקי לא לחזור ליפן, מציאת הבן על ידי ההורים, כעבור כשנה ולבסוף שמירת הסוד והקשר עם נכדו של היפני.

באופן מוזר אי ההיתכנות של הסיפור לא מורגשת בזמן הקריאה שמלווה בתחושת רצון טוב, שמחה ושיתוף פעולה בלי הרבה בירורים ודיבורים. מרכיבי הסיפור ראליסטים, החיבור ביניהם ושפע האירועים ש "נופלים" על משפחה אחת ובתוכה בעיקר על ילד אחד- דמיוניים.

ניצה הרצוג ועדנה אונגר