הספר "הממלכה של קינסקי" הוא ספר הרפתקאה מעולה ומטלטל שמתאים בהחלט לבני נוער בחט"ב.
בחצי השנה האחרונה קראתי ספרי נוער רבים ומעניינים והנה אני מוצאת כי ספר זה הוא הספר שסחף אותי מבחינה רגשית באופן יוצא דופן ואני בוחרת להעלות ולהתייחס לאירועים שסחפו אותי.

הספר מעלה תחנות רבות בחייו של מייקל, נער בן 12 בלבד, תחילה הספר מעלה סיטואציה בו הריו אינם עובדים דבר שמביא לשבר ביחסים עד אשר נמצא פתרון ולדעתי זו פתרון אמיץ ביותר ביחס למצבם, הפלגה לתקופה ארוכה.
 הבחירה בהפלגה מתברר כדבר נפלא למערכת היחסים שבין ההורים לבנם (ובין האב לאם). ההפלגה קישרה ביניהם ע"י הנאה ועשייה רבה של משחקי כדור ומשחקי שח וע"י בילוי משפחתי בתק' החגים.
בנוסף מייקל למד רבות על הסביבה במהלך ההפלגה כמו: לימוד על נפוליון, על חיות ועוד..
"חיינו בצפיפות, כולנו, דבוקים זה לזה , ועד מהרה גיליתי שהורים הם יותר מהורים. אבא שלי נעשה חבר שלי, שותף להפלגה. סמכנו זה על זה. ובאשר לאמא שלי, האמת היא - אני מודה בכך - לא ידעתי שיש לה את זה. תמיד ידעתי שהיא אמיצה ונחושה ומתמידה בכל דבר עד שהיא מצליחה. אבל פה, היא עבדה יומם ולילה על הספרים והמפות שלה עד שהשתלטה על הכול."

מכאן שדרכם החדשה מזמנת לדמויות הכרה לעומק תוך התחשבות ודאגה לצרכי האחר, חלוקת תפקידים ונטל העבודה, כבוד ואחווה, אלו ערכים חברתיים, משפחתיים שבני נוער שיקראו את הספר יוכלו לאמץ וליישם.

התחנה הנוספת של מייקל והמטלטלת ביותר היא לאחר נפילתו מספינת ההפלגה ומציאתו בחוף: מפוחד, מבוהל, בלי אוכל ומים להתקיים, נטוש (על אף שהכלבה האהובה עליו נמצאת איתו אין ספק שהיא מעיין נוחם) ועל אף כל זה הוא היה אופטימי.
"עד כמה שיכולתי לראות, לא היה שום סימן חיים אנושיים. אפילו אז, שעמדתי שם באותו בוקר ראשון, מלא חששות אל מול ההשתמעויות המחרידות של המצב האיום שנקלעתי אליו, אני זוכר שחשבתי כמה נהדר כל זה, אי תכשיט ירוק עטור בלבן, והים סביב סביב לו משי כחול ומתנוצץ".

מייקל אף היה מלא תקווה כדרך להישרדותו באי "אבא ואמא יבואו לחפש אותנו. הם חייבם, הם יבואו".

ואחרי התקווה הזו שוב באו הפחדים, החששות לגרוע מכל "התייסרתי במחשבות נואשות. אני אמות מצמא. הקופים יתלשו את איברי אחד לאחד".

תחנה זו מלמדת את בני הנוער על התמודדות עם הישרדות שלצידה פחדים אך גם תקווה ואופטימיות שהסוף יהיה טוב.

בל נשכח את התחנה בה מייקל פוגש בקינסקי ובממלכתו. תחילה יש הכרות של פנים מול פנים ללא שיח וקרבה משמעותית אך בהדרגתיות אנו הקוראים חשופים לגילויי קרבה בין הדמויות, על חברות עמוקה (מייקל מלמד את קינסקי על עולמו שלו וההיפך) תוך כבוד, הבנה ונתינה גדולה.

ניתן לסכם ולומר שמדובר בסיפור מרגש על ילד שנאלץ בפתאומיות לדאוג לעצמו ללא עזרת הוריו המגוננים.
עלילת הסיפור מרתקת וגורמת לקורא להמשך ולקרוא ללא הפסקה על ילד שעובר תהליכי התבגרות מוקדמים בשל התמודדותו עם מצבים שונים ובלתי שגרתיים ואפילו מנוגדים של פחד מול אומץ, מעולם מלא כל טוב לעולם של צמצום והסתפקות במועט.

ענבל מימון

פחד ואומץ בספר "הממלכה של קנסקי"

בעוד כחודש מסתיימת שנת הלימודים, ולצערנו לא נספיק ללמד את "הממלכה של קנסקי" בשנה זו. הספר מאד מוצא חן בעיני שלושתנו, וחשבנו כי הוא מתאים כמשימת קריאה לחופשת הקיץ. מכאן הגינו את רעיון יחידת הלימוד שבנינו – שיעורים שאינם הוראה של הספר, אלא הוראה "לקראתו". השיעורים הראשונים בנויים מרצף של ארבע פעילויות יצירתיות, שמטרת כולן להפעיל את הדמיון של התלמידים, לעודד את היצירתיות שבהם ובעיקר לעורר בהם את הסקרנות, שתמשוך בעקבותיה את הרצון לקרוא את הספר בקיץ.

כשחיפשנו יצירה מתוכנית הלימודים שניתן ללמדה בצמוד לספר, תפס את עינינו השיר "אומץ" של יהונתן גפן. מייקל, גיבור הספר, ניחן בשלל תכונות מעוררות הערצה, שבזכותן הצליח לשרוד באי ואף להתקרב לקנסקי ולהתבגר לצדו. אחת התכונות שנכחה כבת זוג של התכונה "סקרנות" כבר מתחילתה של העלילה היא – "אומץ".

השיר "אומץ" מדבר על גורל האדם, שנולד להלך כל חייו על פני גשר צר, ועל האומץ הדרוש לו כדי לעבור את הדרך בלי לתת לפחד להשתלט על התנהגותו[1]. גורל כל אדם באשר הוא אדם, ולא רק גורלו של זה שצריך להתמודד עם דברים קיצוניים כמו חיים על אי בודד. הליכה בדרך החיים היא עניין קשה שעל האדם להתאמץ ולהיזהר בה. הדובר בשיר משלים עם היות הפחד חלק מהותי מטבעו של האדם, אך קורא לאדם לא לתת לפחד זה להשתלט על חייו ולהכתיב לו את הדרך.

עלילת הספר "הממלכה של קנסקי" מפגישה את הקורא עם סיטואציות רבות המחייבות את האדם לגלות אומץ. מייקל, גיבור הספר, שהוא בסך הכל נער, מפגין אומץ רב בהזדמנויות רבות לאורך הספר. וכמוהו גם חברו/מורהו קנסקי.

מעניין לתהות - האם גם הספר "הממלכה של קנסקי" מציג תפיסה כזו של החיים?, האם גם גישתו של המספר הגיבור בספר היא שהפחד הוא חלק בלתי נפרד מן החיים? האם הוא מפחד? כיצד מופגן הפחד שלו? האם הפחד מכתיב את דרכו? האם הוא לומד במהלך העלילה לשלוט בפחדיו? ומה לגבי קנסקי?

פחד ואומץ נתפסים כהפכים, אך למעשה אומץ הוא היכולת להתגבר על הפחד. הפחד קיים בעלילת הספר, אך הוא פחות נוכח ומופגן. הקורא חש פחד מתוך הזדהותו עם מייקל ושמח עם גילויי האומץ והיוזמה שהוא מפגין. נחישות יותר מאשר פחד היא המכתיבה את דרכו של מייקל על האי.

ומה באשר לקנסקי?

קנסקי מצא את הדרך לחיות בשלווה ובהשלמה. פחדיו היומיומיים הם כלפי הקופים, אליהם נקשר ועליהם הוא מגן, ופחדו הגדול, כך מסתבר, הוא מן ה"הצלה". קנסקי מצא את הדרך להלך על "הגשר הצר" של חייו, ומבחינתו חזרה ליפן ולחייו הקודמים, יש בה ערעור של היציבות שרכש והיא זו שמפחידה אותו.

לסיכום, לדעתנו שני גיבורי הספר, מייקל וקנסקי, אינם נותנים לפחד להשתלט על התנהגותם. שניהם הצליחו להלך בעדינות וברגישות על הגשר הצר, ובזכות זה גם זכו לקשר המשמעותי שנרקם ביניהם.

מאיה היימן, זוהר הרפז ודניאלה לשם.

---

[1] מתוך מגוון, מדריך למורה.

בעקבות הספר הממלכה של קינסקי

הממלכה של קינסקי מאת מייקל מורפורגו הינו ספר מרגש מסעיר ומלהיב, המעורר ציפיות ותהיות בקרב קוראיו. הספר פונה לבני הנוער, מגרה את דמיונם,  ובדרך מופלאה סוחף אותם להיות חלק בלתי נפרד מעולמו של מייקל על כל המשתמע מכך.

הספר הינו אוצר בלום של ערכים חברתיים ראשונים במעלה. הוא שם במרכז את חשיבותה של המשפחה, חלומות ושאיפות של האדם. הוא ממקד את תשומת הלב של הקורא לטבע, למלחמה ולהשלכותיה,  להתמודדות עם משברים, ולהתמודדות עם חברות ונאמנות.

קריאת הספר לוקחת אותנו אחורה בזמן, מנתקת אותנו לרגע מן עולם העתיר בפלאי הטכנולוגיה  שבו אנו חיים, ומאפשרת לנו ללכת לאיבוד, ללמוד על עצמנו ובעיקר להסיק תובנות על המרקם החברתי  המקיף כל אחד מאתנו, ועל האופן שבו אנו בוחרים להתמודד עם משברים שנקרים בדרכינו.

הרצף העלילתי המתקיים ביצירה נושק הלכה למעשה לאופן שבו אנו בוחרים להתמודד עם קושי או משבר. כבר בתחילת העלילה,  מיד עם הגיעו של מייקל לאי, כאשר הוא משקיף מן הסלעים  ובוחן  את המקום אליו הגיע הוא מביט בנוף עוצר הנשימה, וכך שוטח בפנינו  את תחושותיו "אפילו אז, כשעמדתי שם באותו בוקר ראשון, מלא חששות אל מול ההשתמעויות המחרידות של המצב האיום שנקלעתי אליו, אני זוכר שחשבתי כמה נהדר כל זה, אי תכשיט ירוק עטור בלבן, והים סביב לו משי כחול מתנוצץ. באופן מוזר, אולי אפילו כי התנחמתי מעט ביופי הבלתי רגיל של המקום, לא הייתי בכלל מדוכא. להיפך, הרגשתי מרומם באופן מוזר. הייתי בחיים..."  (עמוד 55). יש כאן ראייה אופטימית של מייקל ויכולת מופלאה לראות גם את נקודות האור בסיטואציה הנוראית  שפקדה אותו וכל זה במשקפיו של ילד בן שתים עשרה.

אחת החוויות הגדולות מן הקריאה המשותפת של הספר נבעה מן העובדה שהספר מספק הזדמנויות רבות לשיח עם התלמידים. היכולת לערב את התלמידים בשלבים רבים בסיפור וההזדמנות למתן חופש ביטוי למחשבותיהם הן בבחינת רווח עצום לתלמידינו וזוהי המהות האמיתית של ספרות ראויה. 

אחת השאלות המרכזיות שדנו בה בכיתה הייתה האם ראייה זו של מייקל היא תלוית אישיות ומקורה במייקל עצמו, או שמא סביבתו, קרי הוריו, חיזקו אצלו את הראייה הנ"ל? כמו כן באופן בלתי נמנע נשאלו התלמידים (ופעמים רבות שאלו את עצמם)  מה אני הייתי עושה לו נמצאתי בנעליו של מייקל? זוהי הזדמנות פז לנהל עם תלמידינו, שנמצאים בשלב כה מהותי בהתבגרותם, שיחות קולחות על האופן שבו אנו מתמודדים עם קשיים. הסתגלות למצב חדש והבחירה להתמודד עם מצב זה שזורים כחוט השני לאורך הספר ולכן הם כה רלוונטיים לעולמם של תלמידנו. בשלב מוקדם זיהו התלמידים את הצד האופטימי שבדמותו של מייקל; וכך כשנדרשו לקראת סיום היצירה לשער את סופו של הסיפור כל התלמידים, ללא יוצא מן הכלל, תארו את שיבתם המאושרת של מייקל וקינסקי לחיק משפחותיהם. הבחירה של קינסקי להישאר באי ולא לחזור למשפחתו עוררה דיון סוער בכיתה.

זו לא השנה הראשונה שבה אנו כצוות ספרות מקנות את התהליך של קריאה מונחית בכיתות, אולם אנו יכולות להעיד שחווינו דיאלוג משמעותי ביותר סביב החוויות שנגזרו מעלילת ספר זה. לכן, לא נותר לנו אלא להמליץ בחום ללמד את הספר בכיתה לעבור את מסע  הקריאה יחד עם התלמידים, והחשוב ביותר הוא להקצות זמן משמעותי המאפשר לתלמידים לתת דרור לתחושותיהם בכל ציוני הדרך המשמעותיים שחווה מייקל על האי בחברתו של קינסקי. ואם נאמר  שאתה יודע שקראת ספר טוב כשאתה מעביר את הדף האחרון ומרגיש קצת כאילו איבדת חבר על זה הספר נאמר...

צוות רב תחומי צפת : רוויטל, אורלי, יעל ופנינה.