בחינת תמות השזורות בספר "הממלכה של קנסקי"

יומן המסע "הממלכה של קנסקי" כתוב כצורה כה קולחת וזורמת, עד כי קשה להפסיק את הקריאה בו! הדבר נכון באשר לשפת הכתיבה ולא פחות מכך באשר לאירועים המתחוללים בו.
מסע ההישרדות של מייקל, בן האחת עשרה, ריתק לא רק אותי, כמי שאוהבת לקרא ונהנית מתהליכי ניתוח יצירה, אלה גם את תלמידיי שהסתקרנו, אשר העלו שאלות של טעם והביעו רצונם להתקדם בקריאה בקצב שלהם (ולא בהכרח בקצב הקריאה המשותפת במסגרת הכתתית).
הספר נוגע בתחומי עניין שונים ומגוונים: החל ממערכות יחסים (במשפחה, בין חברים, אנשי מקצע ו"תלמידיהם"); דרך יציאה ממצבים מוכרים וקבועים וחשיפה עם מצבים חדשים, התמודדות איתם ועם השלכותיהם (משבר פיטורי ההורים, תחושות התסכול וההשפלה המלוות משבר זה, עזיבת האב, מעבר דירה, כניסה למקום מחייה שונה לחלוטין משהוכר בעבר... וכן הלאה); דרך היכרות שאינה קונבנציונלית עם בני משפחה תוך דאגה, כבוד, אמון ותמיכה הדדיים, חלוקת נטל עבודה בצורה שווה, אחריות אין קץ; וכלה בפיתוח מערכת יחסים חדשה לחלוטין, המוקפת בצורת חיים חדשה, מאתגרת, מסקרנת, מפחידה, מאיימת לעיתים, ובעיקר... מאד, מאד לא מוכרת. מערכת יחסים הנפתחת בצורך לעזרה וממשיכה בחברות אמיתית, כזו שנכנסת ללב ואינה יוצאת ממנו.  
בראש כל אלה, מה שנראה לי כ-התמה המרכזית של היצירה: הישרדות.
צורך ההישרדות, הצורך להתמודד עם קשיים לא צפויים בחיים, ההכרח לפתור אותם - מחד, או לקבלם כהוויתם והתאמת העצמי למצב החדש (גם בכך יש מן הפתרון).
תחת תמת ההישרדות, מוצבות כותרות המשנה הרבות, אותן ציינתי לעיל, עם רובן בני נוער נוטים להזדהות.
זאת, יחד עם הכתיבה הקלילה של הסיפור וצירופי האירועים השזורים בו מביאים את היצירה "הממלכה של קנסקי" לגבהים המפתחים חשיבה פרקטית מחד, ודמיון- מאידך.

ביום הזיכרון לשואה ולגבורה אינני יכולה שלא לעשות את החיבור לתמת ההישרדות המזוהה כל כך עם יום זה. על בסיס חיבור זה אכתוב את חלק ב' של יחידה זו.

ליאת רוסו
 

"הממלכה של קנסקי"/ מייקל מורפורגו

ראשית כל, הספר "הממלכה של קנסקי" הפתיע אותי מאוד לטובה. הכריכה שלו לא משכה אותי, באופן אישי, לקרוא אותו. אולם, כבר העמודים הראשונים "שברו" את הרושם הראשוני מבחינתי וסחפו אותי למסע המופלא והמרתק של מייקל ומשפחתו.
התחברתי מאוד למעבר מ"הנורמלי" לייחודי וכן המעבר ממציאות עגומה של פיטורין, אבטלה ומשבר כלכלי להגשמת חלומות ושאיפות. המעבר נבע מכוח הבחירה למצוא את ההזדמנות לטוב גם ברגעי משבר וקושי.
ניתן בהחלט לפתח עם התלמידים דיון בעניין של המציאות שמוכתבת לנו, מצד אחד, מול כוח הבחירה שיש בידנו לבחור כיצד להתמודד וכיצד להתייחס למציאות הזו שנכפתה עלינו.
אבא של מייקל בוחר בדרך מאוד מקורית להתמודד עם הפיטורין והמשבר הכלכלי. בתחילה, הייתה בי תחושה של בריחה מהמציאות וחוסר התמודדות אך איכשהו, בדרך לא מובנת, נסחפתי והסכמתי שזהו רעיון מופלא.
גם העניין שמייקל ממשיך את לימודיו דרך המציאות שהוא חי בה, הקסימה אותי מאוד. תמיד סברתי שלמידה מתוך חווייה היא משמעותית יותר מאשר למידה תיאורטית חיצונית.
לאורך הספר כולו, המאופיין ברצף של קשיים והתמודדויות, ישנו מוטיב החוזר על עצמו, מוטיב מזג האויר, המלווה את הספר ומעצב את הדמויות ומערכות היחסים ביניהן וכן תורם להתפתחות העלילה.
מזג האויר בספר "הממלכה של קנסקי" אינו מתואר, לטעמי, רק על מנת "לעדכן את הקוראים" האם יש סערה בחוץ או שמא יום יפה ושמשי אלא ממלא תפקיד משמעותי בעיצוב העלילה ובדמויות.
כבר בתחילת הספר, כשמייקל רוצה לתאר את מערכת היחסים הקרובה בינו לבין חברו אדי הוא אומר: "כל יום אחרי בית הספר, בכל מזג אויר, הייתי הולך למגרש לשחק כדורגל עם אדי דודס.." (עמ' 12).
בהמשך, ניתן לראות כי המילים האחרונות שנכתבו ביומן ההפלגה, לפני שמייקל נפל מהסירה, מתארות את מזג האויר ששרר בחוץ שכאילו "ניבא" את הרע העומד להתרחש: "כל כך חשוך בחוץ. שחור. סטלה נובחת..." (עמ' 46)
החשיכה והצבע השחור מהווים רמז מטרים להתרחשות הנוראית שתבוא אחר כך.
גם מההתרחשות הנוראית ביותר עבור ילד, שמוצא את עצמו לבד, על אי בודד, הרחק מהוריו וממכריו, יוצאים דברים טובים. מייקל מגלה את עצמו, את ערך החברות והנתינה.
אני ממליצה בחום על הספר. הוא מקסים, כתוב בפשטות כובשת, גדוש בערכים של גיבוש משפחתי, כוח הבחירה הנתונה בידנו, התמודדות עם משברים וערך החברות.
ואסיים במילות השיר הנוסטלגי: "לפעמים הים שקט ואין גלים...גם אתה לפעמים..."

אורטל דמתי
 

הממלכה של קנסקי / מייקל מורפורגו.

הממלכה של קנסקי / מייקל מורפורגו.

יומן מסע מעצים של ילד- נער אמריקאי בשם מייקל בן ה- 12.                                                                             מייקל מתבשר יום אחד כי הוריו מפוטרים מהמפעל שבו הם עובדים. כספי הפיטורין מושקעים בקניית יאכטה בהחלטה להפליג מסביב לעולם. הכל מתנהל על מי מנוחות, תיאור החיים על היאכטה מציגים משפחה בעלת ערכי משפחה יפים: שיוויון בחלוקת הנטל , דאגה ואהבה של האחד לאחר. העלילה צוברת תאוצה ברגע "מעלי שמעתי את הרוח במפרשים. אני זוכר שחשבתי: זה מטופש... אני בלי חליפת הצלה. אסור לי לעשות את זה. ואז הסירה חגה והיטלטלה בעוצמה והושלכתי הצידה. הידיים שלי היו מלאות ולא הספקתי לתפוס במעקה. הייתי במים הקרים עוד לפני שהספקתי לפתוח את הפה ולצרוח. . . "  מייקל מושלך אחרי כלבתו סטלה ארטואה אל הים. הוא ניצל ומוצא את עצמו עם כלבתו על אי בודד באוקיינוס השקט. הוא מסתובב באי ללמוד להיכן הגיע ולבסוף מותש נרדם. כשהוא מתעורר הוא מוצא לידו צלחת ובה דג, פירות וקערית מים זכים. " המארח" אדם בשם קנסקי -רופא ששירת על אונית מלחמה יפנית, נסחף אל האי כניצול יחיד וחי שם לבד שנים. האי הפך לממלכתו ומכאן שמו של הספר. בין השניים נרקמת אט אט מערכת יחסים מיוחדת, שתחילתה אי הבנה והמשכה חברות מופלאה של דאגה, הבנה הדדית עד הרגע בו הם נפרדים.

יומן המסע הוא גם רומן חניכה מרתק של מייקל העובר תהליך התבגרות מופלא, בדרך התמודדותו במצבי משבר הבאים בזה אחר זה והסתגלותו למצב החדש בחייו: מחד, התמודדות עם פרידה מההורים ובדידות כמעט מוחלטת, הפחדים מהלא נודע, התגברות על מכשולים פיזיים, מציאת דרכים לתעסוקה על מנת להעביר את הזמן, הסתפקות במועט, היכולת ללמוד ולפתח כישורים על מנת לשרוד הן בנפש והן בגוף. מגיסא, ההיכרות עם קנסקי, הרצון ליצור קשר עם אדם זר לחלוטין ועד ליצירת חברות אמיצה והדדית, תוך הפרייה הדדית.

הקורא פרט לחוויית קריאה מופלאה ומרתקת מועשר רבות מהספר. האופטימיות והפשטות בהסתכלותו של מייקל על העולם הגדול ובהתייחסותו לדברים מופלאים בצורה טבעית, משכיחים לרגע את העובדה שמדובר בילד בן 12 שחווה חוויה עוצמתית. הספר מעביר לנו הקוראים מסרים רבים: מייקל וקנסקי הוכיחו שהאדם הוא יצור חברתי, טוב השואף להיטיב עם הזולת. הקורא לומד על פצצת האטום בנגסקי נחשף לתוצאה של פצצת האטום ולהתמודדותו של אדם אחד מול הטרגדיה. עולמם המופלא של הקופים והיחסים ההדדיים בינם לבין קנסקי. חייו המשותפים במהלך שנה של מייקל עם קנסקי,  מלמדים כיצד יכול אדם למצות את זמנו בצורה תכליתית ואת היכולות האנושיות הטמונות בנו גם בסיטואציות הכי קשות שלנו.                                                                       אנחנו ממליצות בחום על קריאה בהמשכים בכיתה, בשל האוטנטיות שהספר מספק, למרות שהספר מספר על הרפתקאות ימיות וחיים על אי בודד, הכתיבה האותנטית מזמינה אותנו הקוראים אל תוך חווית המסע, הספר אינו נראה תלוש מהמציאות, הוא מביא את הדברים בצורה עכשווית וקרובה, ונותן תחושה שהרפתקאות מעין אלה יכולות לקרות גם היום. הוא יוצר הזדהות של הקורא עם עלילותיו של מייקל, ושאילת שאלות רלוונטיות מה אני הייתי עושה בסיטואציה כזו או אחרת? מספק ראייה אופטימית בהתגברות על קשיים והסתגלות למציאות חדשה הנכפת עלנו לעיתים באופן "הכל צפוי והרשות נתונה".

הסוף טוב והכל טוב, מייקל נפגש עם הוריו הנרגשים לראות כי בנם חי ושרד באי, למרות כל הקשיים והסכנות המצויות באי שכזה. הסוף הטוב מעורר בקורא  תחושה של רגיעה וקתרזיס.

כתבו נירית ענבר ומירב לבנה.

הממלכה של קנסקי

הספר הממלכה של קנסקי הוא ספר נפלא, יש בו סוג של תמימות ואופטימיות שכבר לא מוצאים  בהרבה ספרים חדשים.
עם זאת במרכז הספר עומד מוטיב ההתמודדות. בסופו של דבר מדובר ברומן חניכה ומייקל הצעיר יעבור אתגרים רבים עד שיוכל לחזור להוריו. מייקל מתמודד ושורד אך אינו לבד, יש לו ידידה נאמנה- כלבתו סטלה ארטרואה . וקנסקי המסתגר מתגלה כידיד נאמן וכחונך מתאים.
מייקל מגלה שפה חדשה, את שפת הבדידות, את שפתו של האי על אוצרותיו ובעלי החיים שבו ואת שפתו של קנסקי היפני שנותר באי ויצר לעצמו עולם חדש. הוא מתמודד בגבורה עם הקשיים השונים העומדים בפניו ולומד לשרוד מבחינה פיזית ונפשית. מייקל עובר תהליך של התבגרות. הוא החל לקחת אחריות כבר בספינה של הוריו  כאשר הוא משמש כאיש צוות .אך דווקא כשהוא מתוודע לקנסקי וקושר עימו קשרי חברות ,הוא לומד על החיבור לעולם שלו. מייקל לומד להכיר את הגוונים הדקים של המציאות דרך הציור על קונכיות ומזהה עוצמתם של החיים כאשר הוא עוקב אחר הולדת צבי הים.

הקשיים אינם נעלמים מהספר: אבטלה, בדידות, מלחמה שהרחיקה את קנסקי ממשפחתו, ציידי גיבונים. אך נראה שהרוח האנושית מנצחת ומתגברת דבר שניתן לראות בחברות המיוחדת בין מייקל לקנסקי.
סגירת המעגל מתבצעת כאשר מייקל נמצא ע"י הוריו וחוזר לארצו לאחר שעבר תהליך משמעותי של התמודדות והתבגרות.      
         אביגיל דותן

בעקבות "הממלכה של קנסקי" - לראות בכל את הטוב.

כבר בראשית הספר ישנה אמירה כה מדהימה, כאשר אביו של מייקל מעלה בפניו ובפני אמו את רעיון ההפלגה, הוא אומר: "אלמלא איבדתי את העבודה, לעולם לא הייתי מעז לעשות את זה". עניין הדבקות בחיינו מפאת כוחו של הרגל, חרדה וחשש משינוי, שמא לא נצליח, פן נכשל, מונע מאתנו חוויות. כך אנו דבקים ומוסיפים ברוטינה, חולמים על חוויות מרתקות שנדמות כמשאלות רחוקות, אשליות שלא באמת ניתן לממש. הספר מציג את השינוי השלילי לכאורה, את החורבן לכאורה, הפיטורין מן העבודה במפעל, כסיבה לכל ההרפתקה הנפלאה הזו, הטיול המסעיר, המעצים ומחייה הזה.

אפיזודה מחכימה ומאירה נוספת הנה כאשר מייקל מביט סביבו מיד עם הגיעו לאי, לאחר שטיפס על הסלעים, כדי להטיב לראות את המקום אליו פלט אותו האוקיינוס, הוא מביט בנוף האלוהי, עוצר הנשימה וכך נכתב: "אפילו אז, כשעמדתי שם באותו בוקר ראשון, מלא חששות אל מול ההשתמעויות המחרידות של המצב האיום שנקלעתי אליו, אני זוכר שחשבתי כמה נהדר כל זה, אי תכשיט ירוק עטור בלבן, והים סביב סביב לו משי כחול מתנוצץ. באופן מוזר, אולי אפילו כי התנחמתי מעט ביופי הבלתי רגיל של המקום, לא הייתי בכלל מדוכא. להיפך, הרגשתי מרומם באופן מוזר..." (עמוד 55). מילים מדהימות. לו אני הייתי שם, אין ספק שהייתי בחרדה איומה, אין מילים לתאר את החרדה שהייתה, מן הסתם פוקדת אותי. ואולי לא??? המצבים הנוראיים ונעדרי הוודאות שאפשר להקלע אליהם במציאות עשויים להיות נקודות מפנה נפלאות, חוויות מעצימות, גילוי אלוהים. ואכן כאשר הוריו של מייקל שבים לקחת אותו כאשר הם מבחינים באש שהבעיר הוא חושב על מר קנסקי, שלולא אירע מה שאירע לא היה זוכה להכיר אותו.

הספר מעניק תובנות מדהימות וכה מופלאות, מתנות בחינם לחיים.

 

אני לא הייתי מבלבלת לתלמידים יותר מידי את השכל במטלות הכרוכות בכתיבת שיחה עם גיבור הסיפור, או כל דמות אחרת, המצאת שם אחר לסיפור, או כל מטלה אחרת. הייתי בעיקר מקשיבה לרשמים שלהם מן הקריאה, לחוויית הקריאה, ורק לאחר שסיימו לומר, הייתי מפנה את תשומת ליבם לדברים הללו שציינתי.

 

שבוע מבורך לטוב.

מזל.

הממלכה של קנסקי / מייקל מורפורגו

סיפור חוצה גבולות וזמן על ילד רגיל אשר ביום אחד כל חיי משתנים.

דרך מסע גיל הבגרות והתמודדויות של כאב, עצב ושמחה תוך הסתכלות מופשטת על החיים. אני סבורה שיש המון ערכים שנלמדים תוך כדי קריאה וחשוב להעביר את המסר לתלמידים. נושאים הקשורים ליכולת של האדם להתמודד עם קושי, הסתפקות במועט, חברות אמיתית וקשרי הדדיות.

יש המון שאלות שכל ילד יכול לשאול את עצמו כיצד הוא היה מתמודד לנוכח הקשיים שעוברים על הדמות והמסרים שמועלים בסיפור הינם חיוביים ומפרים.

אני ממליצה בחום ללמד את הספר בכיתה בצורה מורחבת תוך התבוננות אישית כיצד התלמידים היו מרגישים לנוכח האירועים שעובר הדמות.

בנוסף הספר מעשיר את הקורא בידע נוסף הודות פצצת האטום בקנגסקי ולהתמודדות של האדם נוכח הטרגדיה, נושא שאפשר להמשיך ולחדד בכיתה .

לסיכום ספר מומלץ ביותר.

סיגל זייתונה

הממלכה של קנסקי

אהבתי לקרוא את הספר "הממלכה של קנסקי" של מייקל מורפורגו, אך יותר מכך אהבתי להקריא לתלמידים את הספר. הכתיבה הקולחת והסיפור המותח עניינו את תלמידי מאוד. הספר מספק לתלמידים הצצה לעולמו של מייקל, נער בגיל תלמידינו, החווה בעיות כשל ילדים רבים בעולם, אך נוף עולמו שונה לחלוטין.
אחד המוטיבים החוזרים בספר, היא החל מפיטורי הוריו, עזיבת הבית והארץ והיציאה לנדודים וההסתגלות לחיים באי. אהבתי לשמוע את דעותיהם השונות של תלמידיי בנוגע לשינויים בחייו של מייקל ולתגובותיו להם. מייקל מוכיח בספר פעם אחר פעם כי הוא מסוגל, למרות הקשיים הרבים, להתסגל למצבים קשים ולעמוד באתגרים לא פשוטים כלל לילד בגילו ואף למבוגרים. יכולת זו מוטלת בספק כאשר מייקל פוגש בקנסקי על האי. למרות נסיונותיו להגיע אליו, הוא נתקל בחומה בצורה שאינה מאפשרת לו להתקרב לקנסקי. אך גם באתגר זה עומד מייקל היטב, ומצליח "להגיע" לקנסקי וליצור עימו ידידות מופלאה. הידיות מתפתחת ונבנית בהדרגה ומייקל וקנסקי לומדים אחד על השני ואחד מהשני.
לקראת סיום הספר ביקשתי מתלמידיי לכתוב סוף משוער לסיפור. רובם כתבו על חזרתם של מייקל וקנסקי הביתה, אחדים הצשיכו בעלילות של שניהם באי ואף אחד לא שיער את הסוף. למרות הציפיה של כולנו שקנסקי יחזור עם מייקל לביתו ואל משפחתו ביפן, נותר קנסקי על האי ושולח את מייקל לבדו אל העולם החיצון. מייקל חוזר אל הוריו ברגשות מעורבים, מתוך ידיעה ברורה שהפרידה מקנסקי היא סופית. ברגשות מעורבים, ניסינו גם אנחנו בכיתה להעלות רעיונות לגבי בחירתו של קנסקי להישאר באי ולא לחזור אל ביתו.
אחד הדברים אותם אהבתי מאוד, היא היכולת לערב את התלמידים בשלבים רבים בסיפור ולתת להם חופש ביטוי ויצירה למחשבותיהם דרך הספר. העלילה הדמיונית והסיפור המרתק הצליחו ליצור אווירה נעימה ומעניינת לאורך כל קריאת הספר.
הדס חוברה

הממלכה של קנסקי / מייקל מורפורגו.

יומן מסע מעצים של ילד- נער אמריקאי בשם מייקל בן ה- 12.                                                                             מייקל מתבשר יום אחד כי הוריו מפוטרים מהמפעל שבו הם עובדים. כספי הפיטורין מושקעים בקניית יאכטה בהחלטה להפליג מסביב לעולם. הכל מתנהל על מי מנוחות, תיאור החיים על היאכטה מציגים משפחה בעלת ערכי משפחה יפים: שיוויון בחלוקת הנטל , דאגה ואהבה של האחד לאחר. העלילה צוברת תאוצה ברגע "מעלי שמעתי את הרוח במפרשים. אני זוכר שחשבתי: זה מטופש... אני בלי חליפת הצלה. אסור לי לעשות את זה. ואז הסירה חגה והיטלטלה בעוצמה והושלכתי הצידה. הידיים שלי היו מלאות ולא הספקתי לתפוס במעקה. הייתי במים הקרים עוד לפני שהספקתי לפתוח את הפה ולצרוח. . . "  מייקל מושלך אחרי כלבתו סטלה ארטואה אל הים. הוא ניצל ומוצא את עצמו עם כלבתו על אי בודד באוקיינוס השקט. הוא מסתובב באי ללמוד להיכן הגיע ולבסוף מותש נרדם. כשהוא מתעורר הוא מוצא לידו צלחת ובה דג, פירות וקערית מים זכים. " המארח" אדם בשם קנסקי -רופא ששירת על אונית מלחמה יפנית, נסחף אל האי כניצול יחיד וחי שם לבד שנים. האי הפך לממלכתו ומכאן שמו של הספר. בין השניים נרקמת אט אט מערכת יחסים מיוחדת, שתחילתה אי הבנה והמשכה חברות מופלאה של דאגה, הבנה הדדית עד הרגע בו הם נפרדים.

יומן המסע הוא גם רומן חניכה מרתק של מייקל העובר תהליך התבגרות מופלא, בדרך התמודדותו במצבי משבר הבאים בזה אחר זה והסתגלותו למצב החדש בחייו: מחד, התמודדות עם פרידה מההורים ובדידות כמעט מוחלטת, הפחדים מהלא נודע, התגברות על מכשולים פיזיים, מציאת דרכים לתעסוקה על מנת להעביר את הזמן, הסתפקות במועט, היכולת ללמוד ולפתח כישורים על מנת לשרוד הן בנפש והן בגוף. מגיסא, ההיכרות עם קנסקי, הרצון ליצור קשר עם אדם זר לחלוטין ועד ליצירת חברות אמיצה והדדית, תוך הפרייה הדדית.

הקורא פרט לחוויית קריאה מופלאה ומרתקת מועשר רבות מהספר. האופטימיות והפשטות בהסתכלותו של מייקל על העולם הגדול ובהתייחסותו לדברים מופלאים בצורה טבעית, משכיחים לרגע את העובדה שמדובר בילד בן 12 שחווה חוויה עוצמתית. הספר מעביר לנו הקוראים מסרים רבים: מייקל וקנסקי הוכיחו שהאדם הוא יצור חברתי, טוב השואף להיטיב עם הזולת. הקורא לומד על פצצת האטום בנגסקי נחשף לתוצאה של פצצת האטום ולהתמודדותו של אדם אחד מול הטרגדיה. עולמם המופלא של הקופים והיחסים ההדדיים בינם לבין קנסקי. חייו המשותפים במהלך שנה של מייקל עם קנסקי,  מלמדים כיצד יכול אדם למצות את זמנו בצורה תכליתית ואת היכולות האנושיות הטמונות בנו גם בסיטואציות הכי קשות שלנו.                                                                       אנחנו ממליצות בחום על קריאה בהמשכים בכיתה, בשל האוטנטיות שהספר מספק, למרות שהספר מספר על הרפתקאות ימיות וחיים על אי בודד, הכתיבה האותנטית מזמינה אותנו הקוראים אל תוך חווית המסע, הספר אינו נראה תלוש מהמציאות, הוא מביא את הדברים בצורה עכשווית וקרובה, ונותן תחושה שהרפתקאות מעין אלה יכולות לקרות גם היום. הוא יוצר הזדהות של הקורא עם עלילותיו של מייקל, ושאילת שאלות רלוונטיות מה אני הייתי עושה בסיטואציה כזו או אחרת? מספק ראייה אופטימית בהתגברות על קשיים והסתגלות למציאות חדשה הנכפת עלנו לעיתים באופן "הכל צפוי והרשות נתונה".

הסוף טוב והכל טוב, מייקל נפגש עם הוריו הנרגשים לראות כי בנם חי ושרד באי, למרות כל הקשיים והסכנות המצויות באי שכזה. הסוף הטוב מעורר בקורא  תחושה של רגיעה וקתרזיס.

כתבו נירית ענבר ומירב לבנה.

הממלכה של קנסקי–הפוסט של ניצה ועדנה–רמות חפר

זהו רומן חניכה של ילד-נער אמריקאי. הסיפור כתוב בגוף ראשון מנקודת מבטו של מייקל . כשסיימנו את הקריאה שאלנו את עצמנו האם מדובר בסיפור אמיתי למרות שברור שהכל בדמיון של המספר –מייקל מורפוגו. הספר ניקרא בנשימה עצורה, תסבוכת אחרי תסבוכת והכל ב"כאילו" קלילות  "כאילו" הרמוניה, פשוט ניגוד מופלא שמזמין לשאול איך מתמודדים  במצבי משבר וכאן הם באים בזה אחר זה.

נקודת המוצא לסיפור הוא מכתב שמתקבל שבו הוריו של מייקל מפוטרים ממפעל, שבו עבדו שניהם. המפרנס היחיד נשאר מייקל שמחלק עיתונים מדי בוקר. ההחלטות  המשמעותיות בסיפור מתקבלות בדרך מפתיעה בלי מערכת של דיונים ושיקולי דעת משותפים ובכל זאת הרושם הוא של זרימה , קבלה ונעימות שיש בה כעין קלילות. כספי הפיטורין מושקעים בקניית יאכטה ותשלום על קורס לאם המשפחה, רישיון להובלת יאכטה. כמו שנאמר החלטות משמעותיות נופלות כאן בלי ייסורי נפש והתרגשות, כאילו כל יום אנשים מהשורה יוצאים למסע מסביב לעולם והאימא היא הקפטן.

באופן מעורר פליאה הסופר מעלה נקודות מהותיות מעולמנו ואין הרגשה של עומס או טרחנות: פיטורים מעבודה, מעבר ממקום מוכר- בית וחברים למקום אחר, השקעת כל רכוש המשפחה בקניית יאכטה כאלו אין מחר, חלוקת עבודה יוצאת דופן מבחינה מגדרית, וויתור על לימודים סדירים בבית הספר, התמודדות עם סערות בים, התמודדות עם מחלת האם, חלוקת תפקידים ושמירה על חוקים בעבודה על הספינה, מתן תפקיד אחראי כשווה בין שווים למספר על היאכטה, נפילה מהסירה, מה מרגישים וחושבים ההורים שמאבדים את בנם, התמודדות עם הבדידות על האי ובכל זאת נמצא דואג מסתורי לאוכל ומים, חלוקה מוגדרת של טריטוריה, התמודדות עם עוינות שהפכה לקרבה בין קנסקי למייקל, סיפור הפצצת עירו של קנסקי-נגסקי במלחמת העולם השנייה, ההחלטה של קנסקי לא לחזור ליפן, מציאת הבן על ידי ההורים, כעבור כשנה ולבסוף שמירת הסוד והקשר עם נכדו של היפני.

באופן מוזר אי ההיתכנות של הסיפור לא מורגשת בזמן הקריאה שמלווה בתחושת רצון טוב, שמחה ושיתוף פעולה בלי הרבה בירורים ודיבורים. מרכיבי הסיפור ראליסטים, החיבור ביניהם ושפע האירועים ש "נופלים" על משפחה אחת ובתוכה בעיקר על ילד אחד- דמיוניים.

ניצה הרצוג ועדנה אונגר