יום ראשון, 24 בפברואר 2013

הממלכה של קנסקי / מייקל מורפורגו.


יומן מסע מעצים של ילד- נער אמריקאי בשם מייקל בן ה- 12.                                                                             מייקל מתבשר יום אחד כי הוריו מפוטרים מהמפעל שבו הם עובדים. כספי הפיטורין מושקעים בקניית יאכטה בהחלטה להפליג מסביב לעולם. הכל מתנהל על מי מנוחות, תיאור החיים על היאכטה מציגים משפחה בעלת ערכי משפחה יפים: שיוויון בחלוקת הנטל , דאגה ואהבה של האחד לאחר. העלילה צוברת תאוצה ברגע "מעלי שמעתי את הרוח במפרשים. אני זוכר שחשבתי: זה מטופש... אני בלי חליפת הצלה. אסור לי לעשות את זה. ואז הסירה חגה והיטלטלה בעוצמה והושלכתי הצידה. הידיים שלי היו מלאות ולא הספקתי לתפוס במעקה. הייתי במים הקרים עוד לפני שהספקתי לפתוח את הפה ולצרוח. . . "  מייקל מושלך אחרי כלבתו סטלה ארטואה אל הים. הוא ניצל ומוצא את עצמו עם כלבתו על אי בודד באוקיינוס השקט. הוא מסתובב באי ללמוד להיכן הגיע ולבסוף מותש נרדם. כשהוא מתעורר הוא מוצא לידו צלחת ובה דג, פירות וקערית מים זכים. " המארח" אדם בשם קנסקי -רופא ששירת על אונית מלחמה יפנית, נסחף אל האי כניצול יחיד וחי שם לבד שנים. האי הפך לממלכתו ומכאן שמו של הספר. בין השניים נרקמת אט אט מערכת יחסים מיוחדת, שתחילתה אי הבנה והמשכה חברות מופלאה של דאגה, הבנה הדדית עד הרגע בו הם נפרדים.

יומן המסע הוא גם רומן חניכה מרתק של מייקל העובר תהליך התבגרות מופלא, בדרך התמודדותו במצבי משבר הבאים בזה אחר זה והסתגלותו למצב החדש בחייו: מחד, התמודדות עם פרידה מההורים ובדידות כמעט מוחלטת, הפחדים מהלא נודע, התגברות על מכשולים פיזיים, מציאת דרכים לתעסוקה על מנת להעביר את הזמן, הסתפקות במועט, היכולת ללמוד ולפתח כישורים על מנת לשרוד הן בנפש והן בגוף. מגיסא, ההיכרות עם קנסקי, הרצון ליצור קשר עם אדם זר לחלוטין ועד ליצירת חברות אמיצה והדדית, תוך הפרייה הדדית.

הקורא פרט לחוויית קריאה מופלאה ומרתקת מועשר רבות מהספר. האופטימיות והפשטות בהסתכלותו של מייקל על העולם הגדול ובהתייחסותו לדברים מופלאים בצורה טבעית, משכיחים לרגע את העובדה שמדובר בילד בן 12 שחווה חוויה עוצמתית. הספר מעביר לנו הקוראים מסרים רבים: מייקל וקנסקי הוכיחו שהאדם הוא יצור חברתי, טוב השואף להיטיב עם הזולת. הקורא לומד על פצצת האטום בנגסקי נחשף לתוצאה של פצצת האטום ולהתמודדותו של אדם אחד מול הטרגדיה. עולמם המופלא של הקופים והיחסים ההדדיים בינם לבין קנסקי. חייו המשותפים במהלך שנה של מייקל עם קנסקי,  מלמדים כיצד יכול אדם למצות את זמנו בצורה תכליתית ואת היכולות האנושיות הטמונות בנו גם בסיטואציות הכי קשות שלנו.                                                                       אנחנו ממליצות בחום על קריאה בהמשכים בכיתה, בשל האוטנטיות שהספר מספק, למרות שהספר מספר על הרפתקאות ימיות וחיים על אי בודד, הכתיבה האותנטית מזמינה אותנו הקוראים אל תוך חווית המסע, הספר אינו נראה תלוש מהמציאות, הוא מביא את הדברים בצורה עכשווית וקרובה, ונותן תחושה שהרפתקאות מעין אלה יכולות לקרות גם היום. הוא יוצר הזדהות של הקורא עם עלילותיו של מייקל, ושאילת שאלות רלוונטיות מה אני הייתי עושה בסיטואציה כזו או אחרת? מספק ראייה אופטימית בהתגברות על קשיים והסתגלות למציאות חדשה הנכפת עלנו לעיתים באופן "הכל צפוי והרשות נתונה".

הסוף טוב והכל טוב, מייקל נפגש עם הוריו הנרגשים לראות כי בנם חי ושרד באי, למרות כל הקשיים והסכנות המצויות באי שכזה. הסוף הטוב מעורר בקורא  תחושה של רגיעה וקתרזיס.

כתבו נירית ענבר ומירב לבנה.

2 תגובות:

  1. נירית ומירב שלום!
    נהנתי לקרוא את התרשמותכן מן הקריאה של הספר. בתגובה שלכן, העלתן את האותנטיות העולה מן הספר, עד כמה הוא נראה ונשמע אמיתי כל כך...שמנה לב כי הסיטואציות המתוארות בו, הן על גבול ההזיה כמעט...כיצד התלמיד שלנו יוכל להאמין לסיטואציה בה משפחה עוזבת את הכל,חיים שלמים, ומפליגה לשנה וחצי בלב ים על יאכטה ישנה? כיצד מייקל מסתדר על האי?...ההישרדות עם קנסקי עם הקופים, וכך הלאה...אך יחד עם זאת, בקריאת הספר בכיתה, תלמידים רבים שואלים אותי "האם זהו סיפור אמיתי", שכן הכתיבה האותנטית כל כך משכנעת...
    מעבר לכך, העלתן את הנאתכן האישית מספר החניכה וההרפתקאות הזה, הכתוב בצורה כל כך קולחת ,מרגשת ומהנה...אכן, "שמחת קריאה" אמיתית.
    אני חושבת כי כך בדיוק צריך להבין את הספר, שכן הוא נוגע בכל כך הרבה בעיות אישיות וחברתיות, אך באופן מפתיע, הוא נוגע בהן בחינניות רבה , ואי אפשר לכעוס שם על אף אחד, אלא לקרוא כיצד נער צעיר כל כך מתמודד עם בעיות גדולות כל כך, ולהשתאות...הספר נותן הרבה מאוד כוח לבני הנוער, ופרופורציות לגבי: מה זה קשה??ומה זה לא יכול??
    העלתן בתגובתכן את ההעשרה הכללית שהספר נותן, העשרה הסטורית, ואני מוסיפה, גם העשרה גאוגרפית רחבה מאוד.
    בעבודתי עם תלמידי כיתות ז', אני מבקשת מהם לחפש באינטרנט פרטים ומידע על הפצצה על הירושימה ונגסאקי, וגם מבקשת מהם לשרטט את המפה, המסלול בו שטה המשפחה, מאנגלייה ועד דרום אמריקה,ואוסטרליה.
    בהנאה רבה, התלמידים חוגגים עם הספר על כנפי הדמיון, היצירה, ולומדים אותו ממש בשיטת החקר והגילוי.
    אכן "שמחת קריאה" לשמה.

    השבמחק