יום שישי, 17 ביוני 2016

בלוג שיתופי-הממלכה של קנסקי

בלוג אישי - הממלכה של קנסקי- על סיפוריו ומסעותיו .


מאת דורית קמרי .


התמה המרכזית בה נתקלתי לאורך כל הקריאה המרתקת היא "המסע". 
בספר מאת מייקל מורפורגו , כל דמות עוברת מסע מרגש ברמתה ובעולמה הפרטי ובסופו של דבר לוקחת חלק במסע אחד גדול .

הספר , שבעיניי הוא מדהים וסוחף , מורכב ממספר מסעות השלובים זה בזה;מייקל יוצא עם הוריו למסע אל הלא נודע - מסע אשר מטרתו הוא שינוי חייהם , ואכן צולח בעיניין זה. המסע הוא מסע ארוך ועבור המשפחה מהווה עוגן משמעותי בחייהם .
חשוב לציין שכל דמות עוברת בספר מסע משל עצמה (האב - עוזב את עבודתו ומגשים את חלומו , האם - העצמת תחושת הביטחון והשליטה , שינוי בדרך חיים ועזיבת המקום בו התגוררה כל חייה, מייקל - הכרת המשפחה שלו לעומק- אביו הפך לחברו -
 "אבא שלי נעשה חבר שלי , שותף להפלגה. סמכנו זה על זה" .(עמוד 22).

ואילו באימו החל להכיר צדדים אשר לא ידע על אודותם ;
"ובאשר לאמא שלי , האמת היא -ואני מודה בכך - לא ידעתי  שיש לה את זה. תמיד ידעתי שהיא אמיצה ונחושה ומתמידה בכל דבר עד שהיא מצליחה. אבל פה , היא עבדה יומם ולילה על הספרים והמפות שלה עד שהשתלטה על הכל. היא אף פעם לא שקטה."(עמוד 22) . 

המסע המשפחתי של נקטע כאשר מייקל נופל מהסיפון ומתחיל בשנית לאחר ההגעה אל האי . במסע המתקיים בקו נוסף שיש בה תנועה פיזית מעטה -הוא אינו עוזב את האי . התנועה הנפשית הקיימת במסע זו היא עצומה . מייקל מתמודד במסעו האישי עם הבדידות , הפחד , הגעגועים הקשים מנשוא אל הוריו, יצר ההישרדות והרצון לחיות אל מול תחושת הלא נודע והסכנות אליהן נחשף ועוד ככל הנראה ייחשף .

במישור השני , מתקיים מסע נוסף על האי. המסע הינו המסע של מייקל וקנסקי אחד אל עבר השני .המסע מחל ברגשות ריחוק וזרות ובהמשך מתלווים מעט גישושים והתחלה של היכרות,לאחר מכן הרגשה של תחושת קרבה, אי הבנה ואפילו שנאה עד למצב של קרבה (כמעט)משפחתית ואף אינטימית -
" אתה עכשיו בשבילי כמו בן .. אתה משפחה שלי עכשיו , מיקסן .נכון ?"(עמוד 144). 
במהלך המישור השני  מתקיימת הבגידה של מייקל במשפחתיות שלו ושל קנסקי כאשר הוא מנסה לשלוח מסר להוריו הביולוגיים.

בסיום הסיפור קיימת השלמה של כל המסעות במישורים השונים והשלמה עם המקום העצמי . 
קנסקי - נשאר על האי ואינו יוצא למסע נוסף של חזרה לביתו ביפן , ואילו מייקל - שחוזר הביתה עם הוריו ( בנוסף , קיימת ההשלמה של קנסקי עם עזיבתו . ) 

היני מאמינה כי סיפורי המסע הרבים הקיימים אשר מיועדים לבני נוער הם הינם סיפורים שיש בהם מסע פיזי ובנוסף לכל - "מסע התבגרות" .
בספר "הממלכה של קנסקי" אני לא מרגישה זאת.. מייקל אומנם עובר מסע כלשהו , אך לא הייתי מגדירה זאת כמסע התבגרות בו הוא יוצא עם לקח אותו הסופר, מייקל מורפורגו מעונין להעביר לנו - עצם העניין הזה מהווה בעיני חלק עצום מהקסם בסיפור . 

כיהודיה , ישראלית וציונית- היה לי קשה מאוד שלא לבצע את ההקשר תוך כדי קריאת הספר למלחמת העולם השנייה מהזווית אליה אנו מורגלים לבין הזווית החדשה אליה נחשפו עיניי במהלך הקריאה של הספר. 

בזכות קריאת הספר ,קיבלתי זווית ראיה חדשה לגמרי לגבי ההתרחשויות ההיסטוריות האמיתיות של המלחמה ועל הסיפורי שהתפתחו מהם , וכמובן עוד יכולים להתפתח. 

אני מרגישה שניתנה לי הזכות והאפשרות לצאת למסעו של מייקל ולעבור יחדיו איתו את המכשולים , התסכול , השמחה , הציפייה האכזבה ושאר התלאות המופלאות שעבר במסעו על פני הנופים , הקשיים ,בעלי החיים, הגעגועים ואיך אפשר שלא לציין - את דמותו המופלאה של קנסקי .

דורית קמרי .  

יום שני, 13 ביוני 2016

רעיונות לגבי הספר "הממלכה של קנסקי"- חופית מזרחי
התמה המרכזית או המוטיב שחוזר לדעתי הוא שלכל אדם יש כוחות רבים. לעיתים האדם אינו מודע כלל לכוחותיו. בעת הצורך הכוחות מתגלים ומסייעים לאדם להתמודד ולשרוד.
יכולת ההישרדות תלויה הרבה ברצון של האדם לחיות ולהיאבק לשם כך.
אדם שורד הוא זה שמפתח יכולת הסתגלות למצבים משתנים.
עיצוב הדמויות-
האם- האם מקבלת את הרעיון של האב לצאת להפלגה בתחילה בתדהמה ואחר כך מסתגלת ופועלת. עמ' 22- תיאור האם  האמיצה והנחושה שמתמידה בכל דבר עד שהיא מצליחה-והיא מושא להערתם של האם והילד. העובדה שהיא מתמנית להיות הסקיפר היא גם סמלית ומראה עד כמה האם שולטת במצב ומסתגלת לתנאים החדשים. בסוף הספר כשפוגש מייקל את הוריו מסתבר לו שוב כי האם היא זו שפעלה ללא לאות ולא וויתרה גם לאחר שהאב התייאש מלמצוא אותו בחיים. היא פועלת ונחושה לאורך כל הדרך.
האם קובעת תוכנית לימודים לילד. היא מתווה סדר יום ותוכנית מוגדרת=גם בשינוי צריכה להיות לילד יציבות.
האב-  הספר פותח בנסיבות שהובילו להפלגה-האב מפוטר מעבודתו. יש שתי אפשרויות לתגובה, לעיתים קרובות הבחירה היא באפשרות הראשונה-לשקוע בדיכאון, להפוך לאדם מריר ולהפוך את כל הבית למקום שלא נעים וקשה לחיות בו. האב בוחר לדבוק בחיים, למצוא פתרון, למצוא את הטוב במציאות הקשה שנכפתה עליו והוא בוחר ל"חשב מסלול מחדש" ולצאת להפלגה שמן הסתם הייתה חלום חייו. יש כאן בחירה מודעת, רצון לחיות ולהפיק את המרב מהמציאות שנוצרה.
מייקל- מרגע הנפילה הילד מתכוון להישאר בחיים. כשהוא מגיע לאי וסוקר את סביבותיו הוא משוחח עם הכלבה ואומר לה-"כל מה שאנחנו צריכים לעשות זה להיות בתצפית ולחכות להם ולהשיאר בחיים"- ברור לו שההורים יגיעו ובינתיים צריך לשרוד. המחשבה היא קדימה, לא שוקעים בדיכאון, פועלים. כך חונך וכך הוא עושה.

יום חמישי, 19 ביוני 2014

הספר "הממלכה של קינסקי" הוא ספר הרפתקאה מעולה ומטלטל שמתאים בהחלט לבני נוער בחט"ב.
בחצי השנה האחרונה קראתי ספרי נוער רבים ומעניינים והנה אני מוצאת כי ספר זה הוא הספר שסחף אותי מבחינה רגשית באופן יוצא דופן ואני בוחרת להעלות ולהתייחס לאירועים שסחפו אותי.

הספר מעלה תחנות רבות בחייו של מייקל, נער בן 12 בלבד, תחילה הספר מעלה סיטואציה בו הריו אינם עובדים דבר שמביא לשבר ביחסים עד אשר נמצא פתרון ולדעתי זו פתרון אמיץ ביותר ביחס למצבם, הפלגה לתקופה ארוכה.
 הבחירה בהפלגה מתברר כדבר נפלא למערכת היחסים שבין ההורים לבנם (ובין האב לאם). ההפלגה קישרה ביניהם ע"י הנאה ועשייה רבה של משחקי כדור ומשחקי שח וע"י בילוי משפחתי בתק' החגים.
בנוסף מייקל למד רבות על הסביבה במהלך ההפלגה כמו: לימוד על נפוליון, על חיות ועוד..
"חיינו בצפיפות, כולנו, דבוקים זה לזה , ועד מהרה גיליתי שהורים הם יותר מהורים. אבא שלי נעשה חבר שלי, שותף להפלגה. סמכנו זה על זה. ובאשר לאמא שלי, האמת היא - אני מודה בכך - לא ידעתי שיש לה את זה. תמיד ידעתי שהיא אמיצה ונחושה ומתמידה בכל דבר עד שהיא מצליחה. אבל פה, היא עבדה יומם ולילה על הספרים והמפות שלה עד שהשתלטה על הכול."

מכאן שדרכם החדשה מזמנת לדמויות הכרה לעומק תוך התחשבות ודאגה לצרכי האחר, חלוקת תפקידים ונטל העבודה, כבוד ואחווה, אלו ערכים חברתיים, משפחתיים שבני נוער שיקראו את הספר יוכלו לאמץ וליישם.

התחנה הנוספת של מייקל והמטלטלת ביותר היא לאחר נפילתו מספינת ההפלגה ומציאתו בחוף: מפוחד, מבוהל, בלי אוכל ומים להתקיים, נטוש (על אף שהכלבה האהובה עליו נמצאת איתו אין ספק שהיא מעיין נוחם) ועל אף כל זה הוא היה אופטימי.
"עד כמה שיכולתי לראות, לא היה שום סימן חיים אנושיים. אפילו אז, שעמדתי שם באותו בוקר ראשון, מלא חששות אל מול ההשתמעויות המחרידות של המצב האיום שנקלעתי אליו, אני זוכר שחשבתי כמה נהדר כל זה, אי תכשיט ירוק עטור בלבן, והים סביב סביב לו משי כחול ומתנוצץ".

מייקל אף היה מלא תקווה כדרך להישרדותו באי "אבא ואמא יבואו לחפש אותנו. הם חייבם, הם יבואו".

ואחרי התקווה הזו שוב באו הפחדים, החששות לגרוע מכל "התייסרתי במחשבות נואשות. אני אמות מצמא. הקופים יתלשו את איברי אחד לאחד".

תחנה זו מלמדת את בני הנוער על התמודדות עם הישרדות שלצידה פחדים אך גם תקווה ואופטימיות שהסוף יהיה טוב.

בל נשכח את התחנה בה מייקל פוגש בקינסקי ובממלכתו. תחילה יש הכרות של פנים מול פנים ללא שיח וקרבה משמעותית אך בהדרגתיות אנו הקוראים חשופים לגילויי קרבה בין הדמויות, על חברות עמוקה (מייקל מלמד את קינסקי על עולמו שלו וההיפך) תוך כבוד, הבנה ונתינה גדולה.

ניתן לסכם ולומר שמדובר בסיפור מרגש על ילד שנאלץ בפתאומיות לדאוג לעצמו ללא עזרת הוריו המגוננים.
עלילת הסיפור מרתקת וגורמת לקורא להמשך ולקרוא ללא הפסקה על ילד שעובר תהליכי התבגרות מוקדמים בשל התמודדותו עם מצבים שונים ובלתי שגרתיים ואפילו מנוגדים של פחד מול אומץ, מעולם מלא כל טוב לעולם של צמצום והסתפקות במועט.

ענבל מימון

יום רביעי, 28 במאי 2014

פחד ואומץ בספר "הממלכה של קנסקי"

בעוד כחודש מסתיימת שנת הלימודים, ולצערנו לא נספיק ללמד את "הממלכה של קנסקי" בשנה זו. הספר מאד מוצא חן בעיני שלושתנו, וחשבנו כי הוא מתאים כמשימת קריאה לחופשת הקיץ. מכאן הגינו את רעיון יחידת הלימוד שבנינו – שיעורים שאינם הוראה של הספר, אלא הוראה "לקראתו". השיעורים הראשונים בנויים מרצף של ארבע פעילויות יצירתיות, שמטרת כולן להפעיל את הדמיון של התלמידים, לעודד את היצירתיות שבהם ובעיקר לעורר בהם את הסקרנות, שתמשוך בעקבותיה את הרצון לקרוא את הספר בקיץ.
כשחיפשנו יצירה מתוכנית הלימודים שניתן ללמדה בצמוד לספר, תפס את עינינו השיר "אומץ" של יהונתן גפן. מייקל, גיבור הספר, ניחן בשלל תכונות מעוררות הערצה, שבזכותן הצליח לשרוד באי ואף להתקרב לקנסקי ולהתבגר לצדו. אחת התכונות שנכחה כבת זוג של התכונה "סקרנות" כבר מתחילתה של העלילה היא – "אומץ".
השיר "אומץ" מדבר על גורל האדם, שנולד להלך כל חייו על פני גשר צר, ועל האומץ הדרוש לו כדי לעבור את הדרך בלי לתת לפחד להשתלט על התנהגותו[1]. גורל כל אדם באשר הוא אדם, ולא רק גורלו של זה שצריך להתמודד עם דברים קיצוניים כמו חיים על אי בודד. הליכה בדרך החיים היא עניין קשה שעל האדם להתאמץ ולהיזהר בה. הדובר בשיר משלים עם היות הפחד חלק מהותי מטבעו של האדם, אך קורא לאדם לא לתת לפחד זה להשתלט על חייו ולהכתיב לו את הדרך.
עלילת הספר "הממלכה של קנסקי" מפגישה את הקורא עם סיטואציות רבות המחייבות את האדם לגלות אומץ. מייקל, גיבור הספר, שהוא בסך הכל נער, מפגין אומץ רב בהזדמנויות רבות לאורך הספר. וכמוהו גם חברו/מורהו קנסקי.
מעניין לתהות - האם גם הספר "הממלכה של קנסקי" מציג תפיסה כזו של החיים?, האם גם גישתו של המספר הגיבור בספר היא שהפחד הוא חלק בלתי נפרד מן החיים? האם הוא מפחד? כיצד מופגן הפחד שלו? האם הפחד מכתיב את דרכו? האם הוא לומד במהלך העלילה לשלוט בפחדיו? ומה לגבי קנסקי?
פחד ואומץ נתפסים כהפכים, אך למעשה אומץ הוא היכולת להתגבר על הפחד. הפחד קיים בעלילת הספר, אך הוא פחות נוכח ומופגן. הקורא חש פחד מתוך הזדהותו עם מייקל ושמח עם גילויי האומץ והיוזמה שהוא מפגין. נחישות יותר מאשר פחד היא המכתיבה את דרכו של מייקל על האי.
ומה באשר לקנסקי?
קנסקי מצא את הדרך לחיות בשלווה ובהשלמה. פחדיו היומיומיים הם כלפי הקופים, אליהם נקשר ועליהם הוא מגן, ופחדו הגדול, כך מסתבר, הוא מן ה"הצלה". קנסקי מצא את הדרך להלך על "הגשר הצר" של חייו, ומבחינתו חזרה ליפן ולחייו הקודמים, יש בה ערעור של היציבות שרכש והיא זו שמפחידה אותו.
לסיכום, לדעתנו שני גיבורי הספר, מייקל וקנסקי, אינם נותנים לפחד להשתלט על התנהגותם. שניהם הצליחו להלך בעדינות וברגישות על הגשר הצר, ובזכות זה גם זכו לקשר המשמעותי שנרקם ביניהם.

מאיה היימן, זוהר הרפז ודניאלה לשם.



[1] מתוך מגוון, מדריך למורה.

יום שלישי, 20 במאי 2014

בעקבות הספר הממלכה של קינסקי


הממלכה של קינסקי מאת מייקל מורפורגו הינו ספר מרגש מסעיר ומלהיב, המעורר ציפיות ותהיות בקרב קוראיו. הספר פונה לבני הנוער, מגרה את דמיונם,  ובדרך מופלאה סוחף אותם להיות חלק בלתי נפרד מעולמו של מייקל על כל המשתמע מכך.
הספר הינו אוצר בלום של ערכים חברתיים ראשונים במעלה. הוא שם במרכז את חשיבותה של המשפחה, חלומות ושאיפות של האדם. הוא ממקד את תשומת הלב של הקורא לטבע, למלחמה ולהשלכותיה,  להתמודדות עם משברים, ולהתמודדות עם חברות ונאמנות.
קריאת הספר לוקחת אותנו אחורה בזמן, מנתקת אותנו לרגע מן עולם העתיר בפלאי הטכנולוגיה  שבו אנו חיים, ומאפשרת לנו ללכת לאיבוד, ללמוד על עצמנו ובעיקר להסיק תובנות על המרקם החברתי  המקיף כל אחד מאתנו, ועל האופן שבו אנו בוחרים להתמודד עם משברים שנקרים בדרכינו.
הרצף העלילתי המתקיים ביצירה נושק הלכה למעשה לאופן שבו אנו בוחרים להתמודד עם קושי או משבר. כבר בתחילת העלילה,  מיד עם הגיעו של מייקל לאי, כאשר הוא משקיף מן הסלעים  ובוחן  את המקום אליו הגיע הוא מביט בנוף עוצר הנשימה, וכך שוטח בפנינו  את תחושותיו "אפילו אז, כשעמדתי שם באותו בוקר ראשון, מלא חששות אל מול ההשתמעויות המחרידות של המצב האיום שנקלעתי אליו, אני זוכר שחשבתי כמה נהדר כל זה, אי תכשיט ירוק עטור בלבן, והים סביב לו משי כחול מתנוצץ. באופן מוזר, אולי אפילו כי התנחמתי מעט ביופי הבלתי רגיל של המקום, לא הייתי בכלל מדוכא. להיפך, הרגשתי מרומם באופן מוזר. הייתי בחיים..."  (עמוד 55). יש כאן ראייה אופטימית של מייקל ויכולת מופלאה לראות גם את נקודות האור בסיטואציה הנוראית  שפקדה אותו וכל זה במשקפיו של ילד בן שתים עשרה.
אחת החוויות הגדולות מן הקריאה המשותפת של הספר נבעה מן העובדה שהספר מספק הזדמנויות רבות לשיח עם התלמידים. היכולת לערב את התלמידים בשלבים רבים בסיפור וההזדמנות למתן חופש ביטוי למחשבותיהם הן בבחינת רווח עצום לתלמידינו וזוהי המהות האמיתית של ספרות ראויה. 
אחת השאלות המרכזיות שדנו בה בכיתה הייתה האם ראייה זו של מייקל היא תלוית אישיות ומקורה במייקל עצמו, או שמא סביבתו, קרי הוריו, חיזקו אצלו את הראייה הנ"ל? כמו כן באופן בלתי נמנע נשאלו התלמידים (ופעמים רבות שאלו את עצמם)  מה אני הייתי עושה לו נמצאתי בנעליו של מייקל? זוהי הזדמנות פז לנהל עם תלמידינו, שנמצאים בשלב כה מהותי בהתבגרותם, שיחות קולחות על האופן שבו אנו מתמודדים עם קשיים. הסתגלות למצב חדש והבחירה להתמודד עם מצב זה שזורים כחוט השני לאורך הספר ולכן הם כה רלוונטיים לעולמם של תלמידנו. בשלב מוקדם זיהו התלמידים את הצד האופטימי שבדמותו של מייקל; וכך כשנדרשו לקראת סיום היצירה לשער את סופו של הסיפור כל התלמידים, ללא יוצא מן הכלל, תארו את שיבתם המאושרת של מייקל וקינסקי לחיק משפחותיהם. הבחירה של קינסקי להישאר באי ולא לחזור למשפחתו עוררה דיון סוער בכיתה.
זו לא השנה הראשונה שבה אנו כצוות ספרות מקנות את התהליך של קריאה מונחית בכיתות, אולם אנו יכולות להעיד שחווינו דיאלוג משמעותי ביותר סביב החוויות שנגזרו מעלילת ספר זה. לכן, לא נותר לנו אלא להמליץ בחום ללמד את הספר בכיתה לעבור את מסע  הקריאה יחד עם התלמידים, והחשוב ביותר הוא להקצות זמן משמעותי המאפשר לתלמידים לתת דרור לתחושותיהם בכל ציוני הדרך המשמעותיים שחווה מייקל על האי בחברתו של קינסקי. ואם נאמר  שאתה יודע שקראת ספר טוב כשאתה מעביר את הדף האחרון ומרגיש קצת כאילו איבדת חבר על זה הספר נאמר...


צוות רב תחומי צפת : רוויטל, אורלי, יעל ופנינה.

יום שני, 8 באפריל 2013

בחינת תמות השזורות בספר "הממלכה של קנסקי"

יומן המסע "הממלכה של קנסקי" כתוב כצורה כה קולחת וזורמת, עד כי קשה להפסיק את הקריאה בו! הדבר נכון באשר לשפת הכתיבה ולא פחות מכך באשר לאירועים המתחוללים בו.
מסע ההישרדות של מייקל, בן האחת עשרה, ריתק לא רק אותי, כמי שאוהבת לקרא ונהנית מתהליכי ניתוח יצירה, אלה גם את תלמידיי שהסתקרנו, אשר העלו שאלות של טעם והביעו רצונם להתקדם בקריאה בקצב שלהם (ולא בהכרח בקצב הקריאה המשותפת במסגרת הכתתית).
הספר נוגע בתחומי עניין שונים ומגוונים: החל ממערכות יחסים (במשפחה, בין חברים, אנשי מקצע ו"תלמידיהם"); דרך יציאה ממצבים מוכרים וקבועים וחשיפה עם מצבים חדשים, התמודדות איתם ועם השלכותיהם (משבר פיטורי ההורים, תחושות התסכול וההשפלה המלוות משבר זה, עזיבת האב, מעבר דירה, כניסה למקום מחייה שונה לחלוטין משהוכר בעבר... וכן הלאה); דרך היכרות שאינה קונבנציונלית עם בני משפחה תוך דאגה, כבוד, אמון ותמיכה הדדיים, חלוקת נטל עבודה בצורה שווה, אחריות אין קץ; וכלה בפיתוח מערכת יחסים חדשה לחלוטין, המוקפת בצורת חיים חדשה, מאתגרת, מסקרנת, מפחידה, מאיימת לעיתים, ובעיקר... מאד, מאד לא מוכרת. מערכת יחסים הנפתחת בצורך לעזרה וממשיכה בחברות אמיתית, כזו שנכנסת ללב ואינה יוצאת ממנו.  
בראש כל אלה, מה שנראה לי כ-התמה המרכזית של היצירה: הישרדות.
צורך ההישרדות, הצורך להתמודד עם קשיים לא צפויים בחיים, ההכרח לפתור אותם - מחד, או לקבלם כהוויתם והתאמת העצמי למצב החדש (גם בכך יש מן הפתרון).
תחת תמת ההישרדות, מוצבות כותרות המשנה הרבות, אותן ציינתי לעיל, עם רובן בני נוער נוטים להזדהות.
זאת, יחד עם הכתיבה הקלילה של הסיפור וצירופי האירועים השזורים בו מביאים את היצירה "הממלכה של קנסקי" לגבהים המפתחים חשיבה פרקטית מחד, ודמיון- מאידך.

ביום הזיכרון לשואה ולגבורה אינני יכולה שלא לעשות את החיבור לתמת ההישרדות המזוהה כל כך עם יום זה. על בסיס חיבור זה אכתוב את חלק ב' של יחידה זו.

ליאת רוסו
 

יום חמישי, 28 במרץ 2013

"הממלכה של קנסקי"/ מייקל מורפורגו

ראשית כל, הספר "הממלכה של קנסקי" הפתיע אותי מאוד לטובה. הכריכה שלו לא משכה אותי, באופן אישי, לקרוא אותו. אולם, כבר העמודים הראשונים "שברו" את הרושם הראשוני מבחינתי וסחפו אותי למסע המופלא והמרתק של מייקל ומשפחתו.
התחברתי מאוד למעבר מ"הנורמלי" לייחודי וכן המעבר ממציאות עגומה של פיטורין, אבטלה ומשבר כלכלי להגשמת חלומות ושאיפות. המעבר נבע מכוח הבחירה למצוא את ההזדמנות לטוב גם ברגעי משבר וקושי.
ניתן בהחלט לפתח עם התלמידים דיון בעניין של המציאות שמוכתבת לנו, מצד אחד, מול כוח הבחירה שיש בידנו לבחור כיצד להתמודד וכיצד להתייחס למציאות הזו שנכפתה עלינו.
אבא של מייקל בוחר בדרך מאוד מקורית להתמודד עם הפיטורין והמשבר הכלכלי. בתחילה, הייתה בי תחושה של בריחה מהמציאות וחוסר התמודדות אך איכשהו, בדרך לא מובנת, נסחפתי והסכמתי שזהו רעיון מופלא.
גם העניין שמייקל ממשיך את לימודיו דרך המציאות שהוא חי בה, הקסימה אותי מאוד. תמיד סברתי שלמידה מתוך חווייה היא משמעותית יותר מאשר למידה תיאורטית חיצונית.
לאורך הספר כולו, המאופיין ברצף של קשיים והתמודדויות, ישנו מוטיב החוזר על עצמו, מוטיב מזג האויר, המלווה את הספר ומעצב את הדמויות ומערכות היחסים ביניהן וכן תורם להתפתחות העלילה.
מזג האויר בספר "הממלכה של קנסקי" אינו מתואר, לטעמי, רק על מנת "לעדכן את הקוראים" האם יש סערה בחוץ או שמא יום יפה ושמשי אלא ממלא תפקיד משמעותי בעיצוב העלילה ובדמויות.
כבר בתחילת הספר, כשמייקל רוצה לתאר את מערכת היחסים הקרובה בינו לבין חברו אדי הוא אומר: "כל יום אחרי בית הספר, בכל מזג אויר, הייתי הולך למגרש לשחק כדורגל עם אדי דודס.." (עמ' 12).
בהמשך, ניתן לראות כי המילים האחרונות שנכתבו ביומן ההפלגה, לפני שמייקל נפל מהסירה, מתארות את מזג האויר ששרר בחוץ שכאילו "ניבא" את הרע העומד להתרחש: "כל כך חשוך בחוץ. שחור. סטלה נובחת..." (עמ' 46)
החשיכה והצבע השחור מהווים רמז מטרים להתרחשות הנוראית שתבוא אחר כך.
גם מההתרחשות הנוראית ביותר עבור ילד, שמוצא את עצמו לבד, על אי בודד, הרחק מהוריו וממכריו, יוצאים דברים טובים. מייקל מגלה את עצמו, את ערך החברות והנתינה.
אני ממליצה בחום על הספר. הוא מקסים, כתוב בפשטות כובשת, גדוש בערכים של גיבוש משפחתי, כוח הבחירה הנתונה בידנו, התמודדות עם משברים וערך החברות.
ואסיים במילות השיר הנוסטלגי: "לפעמים הים שקט ואין גלים...גם אתה לפעמים..."

אורטל דמתי
 

יום רביעי, 27 במרץ 2013

הממלכה של קנסקי / מייקל מורפורגו.


יומן מסע מעצים של ילד- נער אמריקאי בשם מייקל בן ה- 12.                                                                             מייקל מתבשר יום אחד כי הוריו מפוטרים מהמפעל שבו הם עובדים. כספי הפיטורין מושקעים בקניית יאכטה בהחלטה להפליג מסביב לעולם. הכל מתנהל על מי מנוחות, תיאור החיים על היאכטה מציגים משפחה בעלת ערכי משפחה יפים: שיוויון בחלוקת הנטל , דאגה ואהבה של האחד לאחר. העלילה צוברת תאוצה ברגע "מעלי שמעתי את הרוח במפרשים. אני זוכר שחשבתי: זה מטופש... אני בלי חליפת הצלה. אסור לי לעשות את זה. ואז הסירה חגה והיטלטלה בעוצמה והושלכתי הצידה. הידיים שלי היו מלאות ולא הספקתי לתפוס במעקה. הייתי במים הקרים עוד לפני שהספקתי לפתוח את הפה ולצרוח. . . "  מייקל מושלך אחרי כלבתו סטלה ארטואה אל הים. הוא ניצל ומוצא את עצמו עם כלבתו על אי בודד באוקיינוס השקט. הוא מסתובב באי ללמוד להיכן הגיע ולבסוף מותש נרדם. כשהוא מתעורר הוא מוצא לידו צלחת ובה דג, פירות וקערית מים זכים. " המארח" אדם בשם קנסקי -רופא ששירת על אונית מלחמה יפנית, נסחף אל האי כניצול יחיד וחי שם לבד שנים. האי הפך לממלכתו ומכאן שמו של הספר. בין השניים נרקמת אט אט מערכת יחסים מיוחדת, שתחילתה אי הבנה והמשכה חברות מופלאה של דאגה, הבנה הדדית עד הרגע בו הם נפרדים.

יומן המסע הוא גם רומן חניכה מרתק של מייקל העובר תהליך התבגרות מופלא, בדרך התמודדותו במצבי משבר הבאים בזה אחר זה והסתגלותו למצב החדש בחייו: מחד, התמודדות עם פרידה מההורים ובדידות כמעט מוחלטת, הפחדים מהלא נודע, התגברות על מכשולים פיזיים, מציאת דרכים לתעסוקה על מנת להעביר את הזמן, הסתפקות במועט, היכולת ללמוד ולפתח כישורים על מנת לשרוד הן בנפש והן בגוף. מגיסא, ההיכרות עם קנסקי, הרצון ליצור קשר עם אדם זר לחלוטין ועד ליצירת חברות אמיצה והדדית, תוך הפרייה הדדית.

הקורא פרט לחוויית קריאה מופלאה ומרתקת מועשר רבות מהספר. האופטימיות והפשטות בהסתכלותו של מייקל על העולם הגדול ובהתייחסותו לדברים מופלאים בצורה טבעית, משכיחים לרגע את העובדה שמדובר בילד בן 12 שחווה חוויה עוצמתית. הספר מעביר לנו הקוראים מסרים רבים: מייקל וקנסקי הוכיחו שהאדם הוא יצור חברתי, טוב השואף להיטיב עם הזולת. הקורא לומד על פצצת האטום בנגסקי נחשף לתוצאה של פצצת האטום ולהתמודדותו של אדם אחד מול הטרגדיה. עולמם המופלא של הקופים והיחסים ההדדיים בינם לבין קנסקי. חייו המשותפים במהלך שנה של מייקל עם קנסקי,  מלמדים כיצד יכול אדם למצות את זמנו בצורה תכליתית ואת היכולות האנושיות הטמונות בנו גם בסיטואציות הכי קשות שלנו.                                                                       אנחנו ממליצות בחום על קריאה בהמשכים בכיתה, בשל האוטנטיות שהספר מספק, למרות שהספר מספר על הרפתקאות ימיות וחיים על אי בודד, הכתיבה האותנטית מזמינה אותנו הקוראים אל תוך חווית המסע, הספר אינו נראה תלוש מהמציאות, הוא מביא את הדברים בצורה עכשווית וקרובה, ונותן תחושה שהרפתקאות מעין אלה יכולות לקרות גם היום. הוא יוצר הזדהות של הקורא עם עלילותיו של מייקל, ושאילת שאלות רלוונטיות מה אני הייתי עושה בסיטואציה כזו או אחרת? מספק ראייה אופטימית בהתגברות על קשיים והסתגלות למציאות חדשה הנכפת עלנו לעיתים באופן "הכל צפוי והרשות נתונה".

הסוף טוב והכל טוב, מייקל נפגש עם הוריו הנרגשים לראות כי בנם חי ושרד באי, למרות כל הקשיים והסכנות המצויות באי שכזה. הסוף הטוב מעורר בקורא  תחושה של רגיעה וקתרזיס.

כתבו נירית ענבר ומירב לבנה.

יום שני, 11 במרץ 2013

הממלכה של קנסקי

הספר הממלכה של קנסקי הוא ספר נפלא, יש בו סוג של תמימות ואופטימיות שכבר לא מוצאים  בהרבה ספרים חדשים.
עם זאת במרכז הספר עומד מוטיב ההתמודדות. בסופו של דבר מדובר ברומן חניכה ומייקל הצעיר יעבור אתגרים רבים עד שיוכל לחזור להוריו. מייקל מתמודד ושורד אך אינו לבד, יש לו ידידה נאמנה- כלבתו סטלה ארטרואה . וקנסקי המסתגר מתגלה כידיד נאמן וכחונך מתאים.
מייקל מגלה שפה חדשה, את שפת הבדידות, את שפתו של האי על אוצרותיו ובעלי החיים שבו ואת שפתו של קנסקי היפני שנותר באי ויצר לעצמו עולם חדש. הוא מתמודד בגבורה עם הקשיים השונים העומדים בפניו ולומד לשרוד מבחינה פיזית ונפשית. מייקל עובר תהליך של התבגרות. הוא החל לקחת אחריות כבר בספינה של הוריו  כאשר הוא משמש כאיש צוות .אך דווקא כשהוא מתוודע לקנסקי וקושר עימו קשרי חברות ,הוא לומד על החיבור לעולם שלו. מייקל לומד להכיר את הגוונים הדקים של המציאות דרך הציור על קונכיות ומזהה עוצמתם של החיים כאשר הוא עוקב אחר הולדת צבי הים.

הקשיים אינם נעלמים מהספר: אבטלה, בדידות, מלחמה שהרחיקה את קנסקי ממשפחתו, ציידי גיבונים. אך נראה שהרוח האנושית מנצחת ומתגברת דבר שניתן לראות בחברות המיוחדת בין מייקל לקנסקי.
סגירת המעגל מתבצעת כאשר מייקל נמצא ע"י הוריו וחוזר לארצו לאחר שעבר תהליך משמעותי של התמודדות והתבגרות.      
         אביגיל דותן

יום ראשון, 10 במרץ 2013

בעקבות "הממלכה של קנסקי" - לראות בכל את הטוב.

כבר בראשית הספר ישנה אמירה כה מדהימה, כאשר אביו של מייקל מעלה בפניו ובפני אמו את רעיון ההפלגה, הוא אומר: "אלמלא איבדתי את העבודה, לעולם לא הייתי מעז לעשות את זה". עניין הדבקות בחיינו מפאת כוחו של הרגל, חרדה וחשש משינוי, שמא לא נצליח, פן נכשל, מונע מאתנו חוויות. כך אנו דבקים ומוסיפים ברוטינה, חולמים על חוויות מרתקות שנדמות כמשאלות רחוקות, אשליות שלא באמת ניתן לממש. הספר מציג את השינוי השלילי לכאורה, את החורבן לכאורה, הפיטורין מן העבודה במפעל, כסיבה לכל ההרפתקה הנפלאה הזו, הטיול המסעיר, המעצים ומחייה הזה.
אפיזודה מחכימה ומאירה נוספת הנה כאשר מייקל מביט סביבו מיד עם הגיעו לאי, לאחר שטיפס על הסלעים, כדי להטיב לראות את המקום אליו פלט אותו האוקיינוס, הוא מביט בנוף האלוהי, עוצר הנשימה וכך נכתב: "אפילו אז, כשעמדתי שם באותו בוקר ראשון, מלא חששות אל מול ההשתמעויות המחרידות של המצב האיום שנקלעתי אליו, אני זוכר שחשבתי כמה נהדר כל זה, אי תכשיט ירוק עטור בלבן, והים סביב סביב לו משי כחול מתנוצץ. באופן מוזר, אולי אפילו כי התנחמתי מעט ביופי הבלתי רגיל של המקום, לא הייתי בכלל מדוכא. להיפך, הרגשתי מרומם באופן מוזר..." (עמוד 55). מילים מדהימות. לו אני הייתי שם, אין ספק שהייתי בחרדה איומה, אין מילים לתאר את החרדה שהייתה, מן הסתם פוקדת אותי. ואולי לא??? המצבים הנוראיים ונעדרי הוודאות שאפשר להקלע אליהם במציאות עשויים להיות נקודות מפנה נפלאות, חוויות מעצימות, גילוי אלוהים. ואכן כאשר הוריו של מייקל שבים לקחת אותו כאשר הם מבחינים באש שהבעיר הוא חושב על מר קנסקי, שלולא אירע מה שאירע לא היה זוכה להכיר אותו.
הספר מעניק תובנות מדהימות וכה מופלאות, מתנות בחינם לחיים.
 
אני לא הייתי מבלבלת לתלמידים יותר מידי את השכל במטלות הכרוכות בכתיבת שיחה עם גיבור הסיפור, או כל דמות אחרת, המצאת שם אחר לסיפור, או כל מטלה אחרת. הייתי בעיקר מקשיבה לרשמים שלהם מן הקריאה, לחוויית הקריאה, ורק לאחר שסיימו לומר, הייתי מפנה את תשומת ליבם לדברים הללו שציינתי.
 
שבוע מבורך לטוב.
מזל.

יום שבת, 9 במרץ 2013

הממלכה של קנסקי / מייקל מורפורגו



סיפור חוצה גבולות וזמן על ילד רגיל אשר ביום אחד כל חיי משתנים.
דרך מסע גיל הבגרות והתמודדויות של כאב, עצב ושמחה תוך הסתכלות מופשטת על החיים. אני סבורה שיש המון ערכים שנלמדים תוך כדי קריאה וחשוב להעביר את המסר לתלמידים. נושאים הקשורים ליכולת של האדם להתמודד עם קושי, הסתפקות במועט, חברות אמיתית וקשרי הדדיות.
יש המון שאלות שכל ילד יכול לשאול את עצמו כיצד הוא היה מתמודד לנוכח הקשיים שעוברים על הדמות והמסרים שמועלים בסיפור הינם חיוביים ומפרים.

אני ממליצה בחום ללמד את הספר בכיתה בצורה מורחבת תוך התבוננות אישית כיצד התלמידים היו מרגישים לנוכח האירועים שעובר הדמות.

בנוסף הספר מעשיר את הקורא בידע נוסף הודות פצצת האטום בקנגסקי ולהתמודדות של האדם נוכח הטרגדיה, נושא שאפשר להמשיך ולחדד בכיתה .
לסיכום ספר מומלץ ביותר.


סיגל זייתונה

יום שבת, 2 במרץ 2013

הממלכה של קנסקי

אהבתי לקרוא את הספר "הממלכה של קנסקי" של מייקל מורפורגו, אך יותר מכך אהבתי להקריא לתלמידים את הספר. הכתיבה הקולחת והסיפור המותח עניינו את תלמידי מאוד. הספר מספק לתלמידים הצצה לעולמו של מייקל, נער בגיל תלמידינו, החווה בעיות כשל ילדים רבים בעולם, אך נוף עולמו שונה לחלוטין.
אחד המוטיבים החוזרים בספר, היא החל מפיטורי הוריו, עזיבת הבית והארץ והיציאה לנדודים וההסתגלות לחיים באי. אהבתי לשמוע את דעותיהם השונות של תלמידיי בנוגע לשינויים בחייו של מייקל ולתגובותיו להם. מייקל מוכיח בספר פעם אחר פעם כי הוא מסוגל, למרות הקשיים הרבים, להתסגל למצבים קשים ולעמוד באתגרים לא פשוטים כלל לילד בגילו ואף למבוגרים. יכולת זו מוטלת בספק כאשר מייקל פוגש בקנסקי על האי. למרות נסיונותיו להגיע אליו, הוא נתקל בחומה בצורה שאינה מאפשרת לו להתקרב לקנסקי. אך גם באתגר זה עומד מייקל היטב, ומצליח "להגיע" לקנסקי וליצור עימו ידידות מופלאה. הידיות מתפתחת ונבנית בהדרגה ומייקל וקנסקי לומדים אחד על השני ואחד מהשני.
לקראת סיום הספר ביקשתי מתלמידיי לכתוב סוף משוער לסיפור. רובם כתבו על חזרתם של מייקל וקנסקי הביתה, אחדים הצשיכו בעלילות של שניהם באי ואף אחד לא שיער את הסוף. למרות הציפיה של כולנו שקנסקי יחזור עם מייקל לביתו ואל משפחתו ביפן, נותר קנסקי על האי ושולח את מייקל לבדו אל העולם החיצון. מייקל חוזר אל הוריו ברגשות מעורבים, מתוך ידיעה ברורה שהפרידה מקנסקי היא סופית. ברגשות מעורבים, ניסינו גם אנחנו בכיתה להעלות רעיונות לגבי בחירתו של קנסקי להישאר באי ולא לחזור אל ביתו.
אחד הדברים אותם אהבתי מאוד, היא היכולת לערב את התלמידים בשלבים רבים בסיפור ולתת להם חופש ביטוי ויצירה למחשבותיהם דרך הספר. העלילה הדמיונית והסיפור המרתק הצליחו ליצור אווירה נעימה ומעניינת לאורך כל קריאת הספר.
הדס חוברה

יום ראשון, 24 בפברואר 2013

הממלכה של קנסקי / מייקל מורפורגו.


יומן מסע מעצים של ילד- נער אמריקאי בשם מייקל בן ה- 12.                                                                             מייקל מתבשר יום אחד כי הוריו מפוטרים מהמפעל שבו הם עובדים. כספי הפיטורין מושקעים בקניית יאכטה בהחלטה להפליג מסביב לעולם. הכל מתנהל על מי מנוחות, תיאור החיים על היאכטה מציגים משפחה בעלת ערכי משפחה יפים: שיוויון בחלוקת הנטל , דאגה ואהבה של האחד לאחר. העלילה צוברת תאוצה ברגע "מעלי שמעתי את הרוח במפרשים. אני זוכר שחשבתי: זה מטופש... אני בלי חליפת הצלה. אסור לי לעשות את זה. ואז הסירה חגה והיטלטלה בעוצמה והושלכתי הצידה. הידיים שלי היו מלאות ולא הספקתי לתפוס במעקה. הייתי במים הקרים עוד לפני שהספקתי לפתוח את הפה ולצרוח. . . "  מייקל מושלך אחרי כלבתו סטלה ארטואה אל הים. הוא ניצל ומוצא את עצמו עם כלבתו על אי בודד באוקיינוס השקט. הוא מסתובב באי ללמוד להיכן הגיע ולבסוף מותש נרדם. כשהוא מתעורר הוא מוצא לידו צלחת ובה דג, פירות וקערית מים זכים. " המארח" אדם בשם קנסקי -רופא ששירת על אונית מלחמה יפנית, נסחף אל האי כניצול יחיד וחי שם לבד שנים. האי הפך לממלכתו ומכאן שמו של הספר. בין השניים נרקמת אט אט מערכת יחסים מיוחדת, שתחילתה אי הבנה והמשכה חברות מופלאה של דאגה, הבנה הדדית עד הרגע בו הם נפרדים.

יומן המסע הוא גם רומן חניכה מרתק של מייקל העובר תהליך התבגרות מופלא, בדרך התמודדותו במצבי משבר הבאים בזה אחר זה והסתגלותו למצב החדש בחייו: מחד, התמודדות עם פרידה מההורים ובדידות כמעט מוחלטת, הפחדים מהלא נודע, התגברות על מכשולים פיזיים, מציאת דרכים לתעסוקה על מנת להעביר את הזמן, הסתפקות במועט, היכולת ללמוד ולפתח כישורים על מנת לשרוד הן בנפש והן בגוף. מגיסא, ההיכרות עם קנסקי, הרצון ליצור קשר עם אדם זר לחלוטין ועד ליצירת חברות אמיצה והדדית, תוך הפרייה הדדית.

הקורא פרט לחוויית קריאה מופלאה ומרתקת מועשר רבות מהספר. האופטימיות והפשטות בהסתכלותו של מייקל על העולם הגדול ובהתייחסותו לדברים מופלאים בצורה טבעית, משכיחים לרגע את העובדה שמדובר בילד בן 12 שחווה חוויה עוצמתית. הספר מעביר לנו הקוראים מסרים רבים: מייקל וקנסקי הוכיחו שהאדם הוא יצור חברתי, טוב השואף להיטיב עם הזולת. הקורא לומד על פצצת האטום בנגסקי נחשף לתוצאה של פצצת האטום ולהתמודדותו של אדם אחד מול הטרגדיה. עולמם המופלא של הקופים והיחסים ההדדיים בינם לבין קנסקי. חייו המשותפים במהלך שנה של מייקל עם קנסקי,  מלמדים כיצד יכול אדם למצות את זמנו בצורה תכליתית ואת היכולות האנושיות הטמונות בנו גם בסיטואציות הכי קשות שלנו.                                                                       אנחנו ממליצות בחום על קריאה בהמשכים בכיתה, בשל האוטנטיות שהספר מספק, למרות שהספר מספר על הרפתקאות ימיות וחיים על אי בודד, הכתיבה האותנטית מזמינה אותנו הקוראים אל תוך חווית המסע, הספר אינו נראה תלוש מהמציאות, הוא מביא את הדברים בצורה עכשווית וקרובה, ונותן תחושה שהרפתקאות מעין אלה יכולות לקרות גם היום. הוא יוצר הזדהות של הקורא עם עלילותיו של מייקל, ושאילת שאלות רלוונטיות מה אני הייתי עושה בסיטואציה כזו או אחרת? מספק ראייה אופטימית בהתגברות על קשיים והסתגלות למציאות חדשה הנכפת עלנו לעיתים באופן "הכל צפוי והרשות נתונה".

הסוף טוב והכל טוב, מייקל נפגש עם הוריו הנרגשים לראות כי בנם חי ושרד באי, למרות כל הקשיים והסכנות המצויות באי שכזה. הסוף הטוב מעורר בקורא  תחושה של רגיעה וקתרזיס.

כתבו נירית ענבר ומירב לבנה.

יום חמישי, 21 בפברואר 2013

הממלכה של קנסקי–הפוסט של ניצה ועדנה–רמות חפר


זהו רומן חניכה של ילד-נער אמריקאי. הסיפור כתוב בגוף ראשון מנקודת מבטו של מייקל . כשסיימנו את הקריאה שאלנו את עצמנו האם מדובר בסיפור אמיתי למרות שברור שהכל בדמיון של המספר –מייקל מורפוגו. הספר ניקרא בנשימה עצורה, תסבוכת אחרי תסבוכת והכל ב"כאילו" קלילות  "כאילו" הרמוניה, פשוט ניגוד מופלא שמזמין לשאול איך מתמודדים  במצבי משבר וכאן הם באים בזה אחר זה.
נקודת המוצא לסיפור הוא מכתב שמתקבל שבו הוריו של מייקל מפוטרים ממפעל, שבו עבדו שניהם. המפרנס היחיד נשאר מייקל שמחלק עיתונים מדי בוקר. ההחלטות  המשמעותיות בסיפור מתקבלות בדרך מפתיעה בלי מערכת של דיונים ושיקולי דעת משותפים ובכל זאת הרושם הוא של זרימה , קבלה ונעימות שיש בה כעין קלילות. כספי הפיטורין מושקעים בקניית יאכטה ותשלום על קורס לאם המשפחה, רישיון להובלת יאכטה. כמו שנאמר החלטות משמעותיות נופלות כאן בלי ייסורי נפש והתרגשות, כאילו כל יום אנשים מהשורה יוצאים למסע מסביב לעולם והאימא היא הקפטן.
באופן מעורר פליאה הסופר מעלה נקודות מהותיות מעולמנו ואין הרגשה של עומס או טרחנות: פיטורים מעבודה, מעבר ממקום מוכר- בית וחברים למקום אחר, השקעת כל רכוש המשפחה בקניית יאכטה כאלו אין מחר, חלוקת עבודה יוצאת דופן מבחינה מגדרית, וויתור על לימודים סדירים בבית הספר, התמודדות עם סערות בים, התמודדות עם מחלת האם, חלוקת תפקידים ושמירה על חוקים בעבודה על הספינה, מתן תפקיד אחראי כשווה בין שווים למספר על היאכטה, נפילה מהסירה, מה מרגישים וחושבים ההורים שמאבדים את בנם, התמודדות עם הבדידות על האי ובכל זאת נמצא דואג מסתורי לאוכל ומים, חלוקה מוגדרת של טריטוריה, התמודדות עם עוינות שהפכה לקרבה בין קנסקי למייקל, סיפור הפצצת עירו של קנסקי-נגסקי במלחמת העולם השנייה, ההחלטה של קנסקי לא לחזור ליפן, מציאת הבן על ידי ההורים, כעבור כשנה ולבסוף שמירת הסוד והקשר עם נכדו של היפני.
באופן מוזר אי ההיתכנות של הסיפור לא מורגשת בזמן הקריאה שמלווה בתחושת רצון טוב, שמחה ושיתוף פעולה בלי הרבה בירורים ודיבורים. מרכיבי הסיפור ראליסטים, החיבור ביניהם ושפע האירועים ש "נופלים" על משפחה אחת ובתוכה בעיקר על ילד אחד- דמיוניים.

ניצה הרצוג ועדנה אונגר

יום שבת, 30 ביוני 2012


"הממלכה של קנסקי"/מייקל מורפורגו
לאורך כל הקריאה ניסיתי לחשוב על הקשר ראוי למציאות התלמידים בבית ספרי, דרכו אוכל לחבר אותם לספר.
הנושא בו בחרתי להתמקד בלימוד ספר זה הוא "התמודדות והסתגלות" ולצורך כך לקחתי את הסדרה "הישרדות" שידעתי שהתלמידים עוקבים אחריה על מנת ליצור הקבלה עם תוכן הספר.

אין ספק שספר זה עוסק בנושאים רוחניים כמו כבוד האדם, חברות, אמון, יחסי משפחה, אהבה ומלחמה.
גיבור הספר- מייקל, מוצא את עצמו, ללא שום הכנה מוקדמת, על אי בודד ומאוחר יותר מתוודע לאדם זקן. הישרדות זו ותקוותו של מייקל לשוב ולהתאחד עם משפחתו שזורים לאורך כל הספר.

לעומת זאת, הסדרה בטלוויזיה מתמקדת בתחרות שבסופו של דבר המנצח זוכה בסכום כספי גדול. סדרת הטלוויזיה, בעיניי, עושה עוול גדול לערכים חברתיים כאשר היא מעמידה כל ערך במעמד נחות לעומת הניצחון.

הקשר המורכב שנקשר בין מייקל לזקן אינו מובן מאליו ולא נבנה בבת אחת, בנוסף, ההבטחה של מייקל בסיום לשמור על הסוד במשך 10 שנים אינה קלה ליישום.
מתחום הספרות, אקח בוודאי את האמצעי "אנלוגיה ניגודית" על מנת לבצע השוואה בין הסדרה לבין הספר.

נילי ביידר, מקיף כללי, שדרות


יום שישי, 29 ביוני 2012

הממלכה של קנסקי,

אחת ההנאות הגדולות שלי השנה בשיעורי ספרות היא שילוב של שמחת הקריאה במערך הלמידה  .
שילוב הספר " הממלכה של קנסקי "  הוא הנאה בטוחה.
הספר כתוב בצורה קולחת ומרתקת , לתלמידים שאינם אוהבים לקרא הספר סיפק חווית קריאה ועידוד לקריאה נוספת של ספרים.  הקורא הצעיר מלווה  דמות חיובית בת גילו  המעוררת בו הזדהות ואמפתיה. כמו כן כמורה לבנים האוהבים עולם של הרפתקאות ו"אקשן" הספר מספק הרבה הרפתקאות ,רגעי מתח ויחד עם זאת יש בו רגעים אינושיים מרגשים.

הספר הוא גם ספר חינוכי  בעל ערכים חיוביים - המשפחה  מוצגת באור חיובי ומהווה מקום של תמיכה , עזרה הדדית ואהבה, הילד מתגעגע להוריו והסיום הטוב מעורר בקורא  תחושה של רגיעה וקתרזיס .
כמו כן הספר מעלה  התמודדות חיובית עם  קשיים  הקשורים במקום ובמצב של בדידות כמעט מוחלטת אך יחד עם זאת  ההתמודדות האמיתית של מיקל היא עם עצמו, הסתגלות למצב חדש בחייו.
בהתמודדות עם עצמו הוא מגלה  יכולות חדשות ומתמודד עם קשיים שגם נוער שאינו נמצא בסיטואציה הספציפית הזו יכול להזדהות איתם,כמו :,הרצון לקשר, התמודדות עם פרידה, איגואיזם, התגברות על מכשולים פיזיים, פחדים, עידוד עצמי, התמודדות עם זמן,  דיאלוג עם אדם זר, עזרה הדדית, הסתפקות במועט,חברות, יחסי האדם עם  בעלי החיים, יחס לתופעות טבע,מרד וקבלת עולו של מבוגר , תרומתה של האומנות לאדם ,היכולת ללמוד וללמד ועוד.
בסיום הספר הקורא מצוייד בהרגשה טובה לגבי יכולתו של נער להתמודד במצב מבחן ולשרוד .
הקשר המיוחד עם קנסקי נותן לקורא תחושה  חיובית לגבי  חשיבותה של חברות טובה , מייקל הצליח לשרוד בכבוד, נפשו וגופו לא נפגעו ( כך נראה לעת עתה לקורא הצעיר...)
במערכים שנשלחו בקורס שולב הספר " בעל זבוב" של ויליאם גולדינג. הספר מעלה חוויה כמעט דומה ,והמקום להשוואה נכון ומעשיר  אך הסיום שונה מאוד בשתי היצירות , בסיומו של הספר " בעל זבוב" נותר הקורא בתחושת מועקה פסימית לגבי רוחו ואופיו של האדם,  והיחסים החברתיים הטרגיים .ואילו בספרנו מייקל וקנסקי הוכיחו שהאדם הוא יצור חברתי טוב ושואף להיטיב עם הזולת.

הספר " הממלכה של קנסקי" מעשיר את הקורא בידע נוסף  . הקורא לומד על פצצת האטום בנגסקי נחשף לתוצאה של פצצת האטום ולהתמודדותו של אדם אחד מול הטרגדיה.
כמו כן הקורא נחשף לעולמם של הקופים למיניהם והיחסים ההדדים בינם לבין קנסקי.
הקורא הצעיר לומד מעט גם על שדאות והישרדות בטבע.

הביבליותרפיה רואה בקורא  דמו ת המחפשת בסיפור הבדיוני את הסיפור שלו . דרך דמותו של מייקל נוכל למצוא בדרך מרתקת וחיובית קצת את עצמנו , את חששותנו ואת היכולות האנושיות הטמונות בנו.

יום שני, 25 ביוני 2012

מסע הישרדות בחיי מייקל מורפוגו

בס"ד

                                                הממלכה של קנסקי

"מעלי שמעתי את הרוח במפרשים. אני זוכר שחשבתי: זה מטופש… אני בלי חליפת הצלה. אסור לי לעשות את זה. ואז הסירה תגה והיטלטלה בעוצמה והושלכתי הצידה. הידיים שלי היו מלאות ולא הספקתי לתפוס במעקה. הייתי במים הקרים עוד לפני שהספקתי לפתוח את הפה ולצרוח"...      
טלטלה עזה רוחות סערה,פחד,נפילה לאוקיינוס,חרדה מפני המוות, האורב בכל רגע,כל אלה היו    מנת חלקו של מייקל מחבר הספר ודמות המספר.

לאחר חווית הטירוף,אותה חווה מייקל, בנסותו להיחלץ מן הסערה, נפתח בפנין תקופה חדשה,פרק חיים,אשר הוביל אותו אל הלא נודע,אל מסתרי היקום,במחוזות הלא נודע,שאיש אינו מעז להעלות על דל חקת מחשבתו להיות חלק מהרפתקאה משונה,שסופה אינו ידוע.

מייקל,נער בן 12,נאלץ להתמודד במרחבי האי,עם בעלי חיים ודמויות משונות,שאף פעם לא פגש בחייו וכאן ניצבים בפניו אתגרים לא פשוטים,מהמורות ומסע חיים,שאותו לא הכיר קודם לכן.

מייקל,שכעת נסחף ומגיע בדרך לא צפוייה לתוך יער שנראה נטוש ואין בו נפש חיה,מנסה תחילה להיאחז ולצעוק להוריו אולי ישמעו אותו ואולי למצוא את הפגיסו,אך לשווא.

מרגע בו מייקל מוצא את עצמו שרוע באי נידח,הוא מתחיל לעכל,כי כעת חייו יהיו שונים ממה שהיו קודם לכן וכי כעת,החל להבין כי הצלתו לא היה בגדר חלום,כפי שחשב שהרי זכר דברים מבולבלים,אלא יד הגורל,ע"י דמות שבהמשך נחשף אליה, היא זו שהצילה אותו מפני סכנות האוקיינוס וגרמה לכך, שבדרך נס לא אירע לו מאומה.

אט אט,מתחיל מייקל להתאקלם באי  הנידח, שאליו נקלע ומנסה להבין מה פשר הקולות אותן שומע באי ומי הן אותן דמויות כמו הגיבונים, האורנג אוטנגים ושאר היצורים אותן פגש באי הנידח.

במהלך הסיפור חווה מייקל מסע היכרות מעמיקה עם דמות ששמה קנסקי, שאף היא נקלעה לאי, בשל פצצות אוניות ומטוסים, שגרמו להרג ולאנדרלמוסיה בעיר נגסקי  שביפן, דמות שטפלה לאורך הסיפור במייקל ודאגה לכול מחסורו הן הכלכלי והן הפיזי,בכדי להגן עליו מפני סכנות היער והקשיים שניצבו בדרכו.

לאורך הסיפור,מנסה מייקל לשרוד ולחפש דרכים יצירתיות, כדי לחזור לחיק משפחתו,אך הדבר לא עלה בידיו בתחילה ולמרות נסיונותיו  הרבים לאותת לכל סירה, שחולפת להתקרב אל האי,כדי שיוכל לחזור לחיק משפחתו, הבין מייקל שתכנוניו נכשלו היות והזקן קנסקי קלט,שאכן מייקל מתכנן לברוח מהאי, מה שגרם לו לחוש נפגע, בשל העובדה שחש, שאולי מייקל אינו רוצה במחיצתו.

בקוראי את הסיפור,חשתי את עוצמת שליטתו של הזקן קנסקי, שלא היה מוכן לאפשר למייקל להלך חופשי באי ולכן תחם במקלו את השטח כדי שלא תהיה השגת גבול מבחינתו ומייקל שראה זאת כמכשול וחש את הצד הכוחני הזקן, החליט  שאינו מוותר ומנסה לעבור את התחום אותו הקצה לו קנסקי ובכך להשיג את ייעודו- יציאה מן האי הנידח.

חייו של מייקל,עם קנסקי היוו בעבורו במהלך השנה,  מעין מסע חניכה ולימוד לחיים,במיצוי הכישרונות והיכולות וכיצד יכול האדם למצות את זמנו בצורה תכליתית גם אם נקלע לסיטואציה קשה וחש כאילו הבדידות והשכול יאפילו עליו ויסגרו את חייו.

למרות השוני והדיכוטומיה בין ד"ר קנסקי הרופא, לבין מייקל נער בן 12 למדו השניים כיצד ליצור אינטראקציה חיובית ובכך לפתוח את ליבם האחד כלפי השני,נקודה שבלטה בעיקר אצל הזקן,שסיפר למייקל כיצד נקלע לאי הנידח וכיצד למד לשרוד, ללא אנשים וללא תנאים מינימליים,תוך שהוא מעסיק את עצמו בצורה תועלתית וכך מנצל את זמנו לעשייה.

שפתו של קנסקי,הייתה שונה ומייקל למד לפענח את משמעותן של המילים בשפה היפנית,תוך שהוא מנסה להבין את תוכנה של השיחה ביניהם ולנהוג על פי מה שהבין.

לקראת סוף הסיפור חשתי הקלה היות ותקוותו וכמיהתו של מייקל,אכן התממשו והוא גילה כי הוריו עדיין חיים והם אלו שבאו לקחתו מן האי,במטרה להצילו.

קשה לתאר את שמחת הוריו,המהולה בהתרגשות רבה, בראותם כי בנם אכן חי ושרד באי, למרות כל הקשיים והסכנות,שארבו לו בכל פינה.

                                                               כתבה:אודליה פרץ.



יום שלישי, 12 ביוני 2012

ניצה אמסלם בעקבות "הממלכה של קנסקי..."

הממלכה של קנסקי /מייקל מורפורגו
הממלכה של קנסקי ספר נפלא לבני נוער כתוב בכתיבה פשוטה וזורמת ,כיאה לכתיבת יומן ובמיוחד יומן מסע. כתיבה כזו הצליחה לסחוף אותי אל תוך המסע שעובר הגיבור מייק ל ,נער בן 12 ומתאר את יכולת ההישרדות של גיבור העלילה,מייקל שנפל .ממאוניה בלב ים ומצא את עצמו על אי בודד.
הכתיבה האותנטית מזמינה אותנו הקוראים אל תוך חווית המסע . הסיפור חושף את עולמו הפנימי והעשיר של הילד . חייבת אני לומר כי הופתעתי לא פעם במהלך הקריאה מהרגישות והבגרות אותם הפגין מייקל במיוחד כלפי הוריו. לדוגמא כשהוא מספר על אמו כשהרגישה לא טוב או על התגובות של אביו לאמו כשהיא מתרגזת. הסיפור ברובו מועבר דרך מחשבותיו של מייקל ופחות בדיבור ישיר מלבד קטעי דו שיח בהם הוא עונה על שאלות ,וזה מדגיש את היופי שבכתיבת יומן אין כמעט עכבות המחשבות והרגשות זורמים בשטף אל הדפים וזה ממש עשה לי חשק להתחיל בכתיבת יומן,שפתאום נראה לי דרך נפלאה לפורקן ולאוורור. מזכיר שלא פעם הצעתי לבני הבכור בכיתה ז' להתחיל בכתיבת יומן כדרך לטיפול רגשי בהתמודדות עם גיל ההתבגרות . ונראה לי כי אפשר דרך קריאת הספר בכיתה לעודד את התלמידים לכתוב יומן.
אהבתי את האופטימיות והפשטות שבנקודת מבטו של מייקל מספר הסיפור שמעמיד את עצמו גם גיבור הספר ,בהסתכלותו על העולם הגדול ובהתייחסותו לדברים מופלאים בצורה טבעית לרגע שוכחים את העובדה שמדובר בילד בן 12 שחווה חוויה עוצמתית כל כך וחשתי כי עלי לצאת מתוך הסיפור כדי להבין את עוצמת החוויה .
לסיכום סיפור מרגש כמו שרק ילדים יודעים לרגש, ומרתק מאוד בדרך כתיבתו.
אמסלם ניצה